הנכה שירש נכס ישלם את מלוא חוב הארנונה
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט?
- ערוץ 7
עו”ד נועם קוריס כותב על
איגוד האינטרנט ועל לשון הרע
בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) מיום 8.4.2018 בע"א 1433-02-17
ובע"א 46772-04-17, בגדרו נדחה
ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל
אביב-יפו (השופטת ש' גלר) מיום 15.12.2016 בת"א 15191-02-11.
המשיבה, עיריית תל אביב הגישה תביעה לבית משפט
השלום לתשלום חוב ארנונה וחיובים עירוניים נוספים בעניין נכס שברחוב בן יהודה בתל
אביב (להלן: הנכס), נגד
הנתבעים שלהלן: הנתבעת 1 -
חברה פרטית שדווחה כמחזיקה בנכס למשך תקופה מסוימת (להלן: החברה); הנתבע 2 -
אביו המנוח של המבקש, אשר נפטר במהלך ניהול ההליך, הרשום ברשם החברות כבעלים של
100% ממניות החברה (להלן: המנוח); הנתבע 3 –
המבקש, אשר היה רשום כמחזיק בנכס למשך תקופה מסוימת.
בפסק דין מפורט ומנומק מיום 15.12.2016 קיבל
בית משפט השלום את תביעת המשיבה נגד החברה ונגד המבקש. נגד המנוח (עזבונו) לא ניתן
פסק דין, הואיל ונקבע כי משהוא נפטר והמשיבה לא ביקשה לתקן את התביעה, אין מקום ליתן פסק
דין המכריע בעניינו. לגבי המבקש, נקבע בין היתר כי יש להטיל עליו אחריות אישית
מכוח היותו מחזיק ישיר בנכס בתקופה מסוימת, וכי יש לדחות את טענותיו כי הוא זכאי
להנחה בתשלום דמי הארנונה בשל היותו מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי בדרגת
נכות של אי כושר עבודה מקסימלי, הואיל והוא לא הגיש תחשיב נגדי לחישובי המשיבה,
אלא הציג טיעון כללי בלבד לגבי ההנחה לה הוא לכאורה זכאי.
על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט
המחוזי בכל הנוגע לחיובו האישי (ע"א 1443-02-17). המשיבה הגישה ערעור שכנגד
בכל הנוגע לאי חיוב המנוח בתשלום דמי ארנונה במהלך תקופה מסוימת (ע"א
46772-04-17). בהחלטה מיום 3.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מדובר בערעור
שכנגד, ולכן ערעור המשיבה יידון כערעור רגיל, כאשר המועד להגשתו הוארך עד להגשתו
בפועל.
בפסק דין מיום 8.4.2018 דחה בית המשפט המחוזי
את שני הערעורים האמורים. לגבי ערעורו של המבקש, נקבע בין היתר כי פסק דינו של בית
משפט השלום מתבסס על ממצאים עובדתיים, ועל התרשמות ישירה מעדים, ולכן, הואיל
והמקרה דנן אינו נופל לאותם המקרים החריגים, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים
אלו.
על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות
ערעור שלפנינו, בה בין היתר טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.
כן הודגש כי שגה בית משפט קמא בעת שדחה את טענות המבקש בעניין ההנחה בתשלום דמי
הארנונה, הואיל ולשיטתו, הוא ציין בהליך בבית משפט קמא כי מגיעה לו את אותה ההנחה
לה זכאי היה המנוח, כאשר גובה ההנחה היחידה לנכסים שאינם משמשים למגורים היא 2/3.
לאחר העיון בבקשה הגיע בית המשפט העליון לכלל
מסקנה כי דינה להידחות.
הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור
ב"גלגול שלישי"
- רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה
חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)
בע"מ,
פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות
העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, והיא אינה מעוררת כל שאלה
בעלת חשיבות כללית, חרף ניסיון המבקש לטעון לכך. פסק דינו של בית משפט השלום
מפורט, מנומק ומבסס היטב את קביעותיו כי המבקש החזיק בנכס באופן ישיר בתקופה
הנטענת, וכי אין לקבל את טענות המבקש לגבי ההנחה בתשלום דמי הארנונה, לאור זאת
שהמבקש לא טרח להוכיח את זכאותו להנחה, אלא הסתפק בטיעון כללי. הואיל וכלל טענות
המבקש, לרבות טענותיו בעניין זכאותו הלכאורית להנחה בתשלום דמי הארנונה, הינן
טענות המופנות נגד ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, צדק בית המשפט המחוזי בעת
שקבע בפסק דינו כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים אלו. על כן, טענת
המבקש כי בתי משפט קמא התעלמו מהחובה לדון בהנחה המגיעה לו, הינה טענת סרק.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
