בג"צ אסר לגרש יוצא דרפור שצבר שלוש הרשעות פליליות

בג"צ אסר לגרש יוצא דרפור שצבר שלוש הרשעות פליליות

המבקש, אזרח סודן יוצא חבל דרפור, הגיש בקשה למקלט מדיני בשנת 2014 וזו טרם הוכרעה על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות). בשנת 2007, החליט שר הפנים להעניק מעמד ארעי לכ-600 נתיני סודן שהוכרו על ידי נציבות האו"ם לפליטים כיוצאי חבל דרפור (להלן: החלטת השר). כפי המתואר בבקשה, המבקש קיבל רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מכוח אותה החלטה רק ביום 10.11.2015, שהוארך מעת לעת. ביום 23.7.2018 נגזר על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בעקבות הרשעתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות (לשלמות התמונה יוער כי המבקש הורשע בפלילים פעמיים לפני שקיבל לראשונה רישיון א/5, כמפורט בתשובת הרשות, סעיפים 10 ו-12). ביום 3.12.2018 הוארך רישיונו של המבקש מסוג א/5 לחצי שנה וביום 12.5.2019 הגיש האחרון בקשה להארכת הרישיון. בימים 22.2.2019 ו-13.6.2019 המבקש נעצר (בחשד לביצוע עבירות כלפי בת זוגו לשעבר), ובשני המקרים שוחרר המבקש בסמוך לאחר המעצר בתנאים מגבילים ובכפוף להפקדת ערבויות (להלן: תיקי המב"ד). ביום 29.7.2019, נערך למבקש ראיון שבו נמסר לו כי הרשות שוקלת לבטל את רישיונו הארעי, והמבקש טען כי הוא נשא HIV, והרישיון נדרש לו לקבלת טיפולים רפואיים. באותו יום החליטה המשיבה לבטל את רישיונו של המבקש (והוא נלקח ממנו לאלתר), ולתת לו רישיון ב/1 לשנה. ערר פנימי שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום

נועם קוריס- קבלו נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

על החלטה זו ערר המבקש לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין). לצד הערר, הגיש המבקש בקשה למתן לצו ביניים שלפיו יינתן לו רישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערר. בבקשה נטען כי המבקש נשא HIV ועל כן הוא זקוק לטיפול הרפואי שניתן לו מכוח ביטוח הבריאות הממלכתי, אשר הוא אינו זכאי לו עם ביטול רישיון א/5. ביום 2.10.2019 דחה בית הדין את הבקשה לצו ביניים. בית הדין ציין כי הגם שעסקינן בבקשה הנוגעת לזכויות יסוד, הסעד המבוקש לא ניתן כדבר שבשגרה. אשר למאזן הנוחות צוין כי טענותיו של המבקש נוגעות לאיכות הטיפול הרפואי להבדיל מעצם נתינתו (שכן טיפול רפואי מוענק בישראל אף לחסרי מעמד, הגם שמדובר בטיפול שניתן במצב חמור יותר, וברמה פחותה מזו שהמבקש קיבל עד כה). בית הדין עמד על חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש, מאת ד"ר יצחק לוי, מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא מיום 31.7.2019 (להלן: חוות הדעת וד"ר לוי) וציין כי עולה ממנה כי חלק מנשאי HIV חסרי מעמד בישראל נמצאים בתכנית משרד הבריאות, שבמסגרתה מתבצע מעקב רפואי חלקי וניתנות תרופות מסוימות. לפיכך נקבע כי גם אם לא מדובר בטיפול ברמה לה זכאי מי שמחזיק ברישיון א/5, וגם אם מצבו של אדם אשר היה מטופל ברמה הגבוהה יותר צפוי להתדרדר, לא מדובר בענייננו במצב בו הטיפול בו יופסק לחלוטין. בהמשך לכך צוין כי ביטוח בריאות ממלכתי הוא בגדר פריווילגיה שלא ניתנת לבעלי מעמד מסוג ב/1 (כפי שניתן למבקש) אולם ביטול הרישיון מסוג א/5 אין משמעו שלילת הזכות לטיפול רפואי אלא רק שינוי עול המימון של הטיפול. בבחינת למעלה מן הצורך צוין, כי יש בהרשעותיו של המבקש והתיקים הפתוחים בעניינו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת הרשות, וכי מדובר בשיקול צדק כללי לדחיית הבקשה. מטעמים אלה נדחתה הבקשה למתן צו ביניים, מבלי שבית הדין נדרש לסיכויי הערר.

לשלמות התמונה יוער כי ביום 5.12.2019 עדכנה באת כוח המבקש – במסגרת תגובה לבקשת המשיבה להקפיא את הדיון בערר – כי שני תיקי המב"ד נסגרו (אחד מחמת היעדר ראיות ושני בשל כך שמדובר "באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו אי התאמתו להליך פלילי"; נספח 7 לבקשה).

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו, וביום 12.12.2019 בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רון) דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי בהחלטת בית הדין לעררים ניתן משקל ניכר לעברו הפלילי של המבקש, וכי שני תיקי מב"ד שהיו תלויים ועומדים לחובת המבקש – נמחקו. בהחלטתו, נדרש בית המשפט לטענות שהועלו על ידי הרשות שלפיהן המבקש לא הגיש את הבקשה להארכת רישיונו במועד הקבוע לכך וקבע כי אם בסוגיה זו היה מתמצה הדיון, ייתכן שהיה מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים, גם אם בגדרה התבקש "צו עשה". בתוך כך צוין כי המבקש כבר החזיק ברישיון א/5; כי קיימת נזקקות רפואית מצדו; וכי יש היגיון בטענה כי יש לאפשר לו רצף טיפולי. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור בשל סיכויי הערר הנמוכים. נקבע כי נוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל גם הרשעה בעבירות אלימות, שבגינן גם נשא בעונש מאסר בין כתלי בית הסוהר, ספק אם תתקבלנה טענותיו נגד ביטול הרישיון. אשר למאזן הנוחות צוין כי יש להתחשב בכך שמתן הסעד המבוקש יוביל להוצאה ציבורית, וכי תיתכנה השלכות רוחב למתן הסעד במקרה זה על מקרים דומים. כמו כן, צוין כי גם אם הבקשה למתן צו ביניים תידחה, יזכה המבקש לטיפול רפואי רלוונטי, אף אם ייתכן שלא מדובר בטיפול המיטבי (ובעניין זה צוין כי לא הוצגה תמונה מלאה). משכך נקבע כי נזקו של המבקש קיצוני פחות מכפי המשתמע מטענותיו ומכל מקום נוכח השיקולים שעניינם עברו הפלילי המכביד של המבקש וסיכוייו הקלושים לזכות ברישיון א/5 בסופו של יום – אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.

מכאן הבקשה שהוגשה לאחרונה לבג"צ, שבגדרה נטען כי ביטול רישיון א/5 של המבקש יביא להתדרדרות במצבו הרפואי, ובכך יש להטות את מאזן הנוחות לטובתו. המבקש מציין כי לפי הזכויות המוקנות לו ברישיון ב/1 שבו הוא מחזיק כיום, יינתן לו טיפול רפואי רק אם מצבו יתדרדר, וגם אז מדובר בטיפול באיכות נמוכה (שלא מעניקים אותו מזה כעשור במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי), שיגרום לו לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך. המבקש טוען כי להחלטה בעניינו אין השלכות רוחב מכיוון שהיא ממילא רלוונטית רק עבור מי שקיבל רישיון א/5 מכוח החלטת השר והוא גם נשא HIV. כמו כן, המבקש טוען כי העלויות של מתן טיפול מונע, לו הוא זכאי מכוח רישיון מסוג א/5 בלבד, פחותות מהעלויות שתיגרמנה לקופה הציבורית כתוצאה מהטיפול בו לאחר שמצבו יתדרדר. עוד נטען כי לא יהיה באפשרותו לקבל את הטיפול האמור במסגרת פרטית נוכח עלותו, המסתכמת בכ-4,600 ש"ח בחודש. המבקש מוסיף וטוען כי הדיון בערר בעניינו הוקפא עד לאחר מתן החלטה בהליך אחר, כך שתקופת הביניים עד למתן החלטה סופית בעניינו עשויה להתארך, ובכך יש לחזק את הצורך בקבלת צו הביניים המבוקש עד להכרעה בערר (בטענה זו מתייחס המבקש להליך בעמ"נ (מינהליים י-ם) 3597-11-19 משרד הפנים נ' פלוני; יוער כי מאז כבר ניתן פסק באותו הליך, ועל כך הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, בר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים (להלן: בר"ם 156/20)).

אשר לסיכויי הערר, המבקש סבור כי מדובר בסיכויים גבוהים נוכח הפגמים שנפלו בהליך שקדם לקבלת ההחלטה בעניינו ובשל כך שרישיונו הוארך בעבר חרף ההרשעות בפלילים ששימשו כנימוק לדחיית בקשתו להארכת הרישיון כעת (ונוכח סגירת תיקי המב"ד בעניינו). לבסוף, המבקש סבור כי כשמדובר בבקשה לסעד זמני, יש חשיבות לשימור המצב הקיים, כאשר בעניינו מדובר במתן רישיון מסוג א/5, שבו החזיק משנת 2015 מכוח החלטת השר, ונשלל ממנו ללא התראה או מתן זמן להתארגנות.

התבקשה תשובת המשיבה, שבגדרה נטען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המקובלות בפסיקה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטות בית הדין לעררים, בפרט עת עסקינן בבקשות שעניינן החלטות ביניים. כמו כן, המשיבה מציינת שמדובר בבקשה למתן "צו עשה", וכן כי הסעד המבוקש בצו הביניים זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופו של עניין. לעמדתה, האיזון שנעשה בהחלטת בית הדין אינו מגלה עילה להתערבות, בין היתר נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים להעניק מעמד בישראל ובענייננו – בשל עברו הפלילי של המבקש, שהוא שיקול משמעותי במסגרת בחינת הארכת רישיון א/5. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המעמד שהוענק למבקש מאפשר לו להתפרנס למחייתו וכי הוא יוכל לקבל טיפול רפואי במסגרת התכנית הלאומית לטיפול במהגרים נשאי HIV ללא ביטוח בריאות (להלן: התכנית הלאומית). בתגובה לטענות המבקש בעניין סוג הטיפול וטיבו נטען כי אלו לא נתמכו במידע מדויק הרלוונטי למבקש, לרבות תוצאות הבדיקות הייחודיות לבדיקת עמידויות, דיווח על תופעות לוואי כתוצאה מנטילת תרופות אחרות ועוד. חוות הדעת שצירף המבקש, כך המשיבה, כוללת הערכה בלבד כי תיתכן התדרדרות במצב הרפואי של המבקש. עוד צוין כי לפי מנהל המחלקה לשחפת ולאיידס במשרד הבריאות, התרופות שניתנות במסגרת התכנית הלאומית הן תרופות המאושרות והמומלצות על ידי ארגון הבריאות העולמי, אשר נמצאות בשימוש בכל רחבי העולם, קרי: כי מדובר במענה רפואי מקובל הניתן דרך כלל לצורך טיפול בסוג המחלה הרלוונטי. בצד האמור הובהר כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית לא כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, החלט בג"צ לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כידוע, שני שיקולים עומדים ביסוד ההחלטה בדבר הענקת סעד זמני – האחד, מאזן הנוחות, והשני – סיכויי ההליך שנקט המבקש, להתקבל. על פי רוב, היסוד המרכזי והעיקרי שיש לתת עליו את הדעת הוא שיקול מאזן הנוחות, שבמסגרתו יש לבחון אם דחיית הבקשה תגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, ככל שיקבל את הסעד הסופי בהליך שנקט (בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (‏12.8.2015); בר"ם 7582/12 פריידי נ' משרד הפנים, פסקאות 7-6 (‏13.12.2012)). בית המשפט סבר כי מאזן הנוחות במקרה דנן, שהוא אבן הבוחן המרכזית כאמור, נוטה לטובת המערער וכי סיכויי הערר אינם מובהקים באופן המצדיק מתן בכורה לשיקול אחרון זה. כעולה מהפירוט מעלה, המערער החזיק ברישיון א/5 מסוף שנת 2015 וכשזה ניתן לו לראשונה כבר עמדו לחובתו שתי הרשעות בפלילים. המערער אובחן כנשא HIV בשנת 2016 ומאז הוא זכה לטיפול רפואי מכוח הרישיון האמור. טענתו העיקרית של המערער בבג"צ היא כי ביטול רישיון א/5 יגרום לו לנזק בריאותי בלתי הפיך כפועל יוצא מביטול זכאותו לביטוח בריאות ממלכתי.

בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער לתמיכה בטענותיו נסקרות באופן כללי ההשפעות האפשריות להפסקת הטיפול המוענק מכוח הביטוח הממלכתי, כדלקמן: ראשית ייתכן שהטיפול יופסק לחלוטין מכיוון שעקב "מצבו הטוב" של הנשא, הוא לא יוכל להיכנס לתכנית הלאומית (שבשלב זה כוללת רק חולים שמצבם "גרוע"), ומצבו הרפואי יתדרדר. שנית ייתכן שהנשא יחזור לקבל טיפול פחות טוב ומעקב רפואי פחות טוב. לפי ד"ר לוי, בשני המצבים המתוארים עלול הנגיף לפתח עמידות כך שגם אם הנשא יחזור לקבל טיפול טוב – הטיפול עשוי להיות פחות יעיל. בנוסף צוין כי אם במסגרת הטיפול בביטוח הממלכתי קיבל המטופל את כל התרופות למחלות נלוות הרי שטיפולים אלה יופסקו עם הפסקת הביטוח ומצבו הרפואי של המטופל עשוי להתדרדר (אף המשיבה בתשובתה הבהירה כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית אינו כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל). ד"ר לוי חותם את חוות דעתו במסקנה "חד משמעית" שלפיה אם "מטופל עובר מטיפול טוב (בזכות היותו בביטוח רפואי מקובל) לטיפול פחות טוב (בעקבות הפסקת הביטוח) מצבו הרפואי עשוי להידרדר ולהיות גרוע יותר" וכי הפסקת הטיפול במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי יכולה להביא לתוחלת חיים גרועה יותר לנשאי HIV. המשיבה לא חלקה על מסקנות אלו, אלא טענה כי מדובר בהערכה כללית בלבד שאינה מספיקה כדי להקים זכות לטיפול רפואי מסוג מסוים.

בהינתן האמור בחוות הדעת, שניתנה מפי מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערער כך שהרישיון א/5 שהחזיק משך כ-4 שנים לפני ביטולו – יושב לו. כמתואר בחוות הדעת, ההשלכות האפשריות להפסקת הטיפול הרפואי מכוח הביטוח הממלכתי שהמערער נהנה ממנו עד כה – גם אם אין מדובר בתוצאות ודאיות – הן קשות, וחלקן דומה – בלתי הפיכות. גם בית המשפט לעניינים מינהליים עמד על ההיגיון בשמירה על רצף טיפולי למי שכבר החל לקבל טיפול רפואי מסוג מסוים, וציין כי אילו הדיון היה מתמצה במישור זה – היה נוטה להתערב בהחלטת בית הדין לעררים.

עוד יש להעיר, כי כעולה מבקשה נוספת שהוגשה על ידי באת כוח המערער מיום 30.1.2020, הדיון בערר הוקפא וזאת עד להכרעה בבר"ם 156/20. לפיכך, במצב הדברים הנוכחי הדיון בערר מעוכב לתקופה לא ידועה, וגם לכך יש לתת משקל (ראו והשוו עמ"נ (מינהליים י-ם) 2429-10-19 יוסרי נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (11.12.2019)). להשקפתי שיקולי מאזן הנוחות מטים אפוא את הכף לטובת המערער, כך שיתאפשר לו להחזיק ברישיון שבו החזיק מזה כמעט 4 שנים עד להכרעה בערר. מצב הדברים שבו אדם מחזיק ברישיון א/5 כמעט 4 שנים וזה מבוטל ונלקח ממנו כבר במועד ההחלטה הוא בגדר חריג המאפשר מתן סעד זמני גם אם מדובר ב"צו עשה". ממילא, ככל שהערר יידחה ניתן יהיה שלא לחדש את הרישיון, והמשיבה לא הצביעה על נזק אחר שייגרם לה כתוצאה ממתן הסעד הזמני עד להכרעה בערר במידה המטה את מאזן הנוחות לחובתו של המערער.

בית המשפט לא התעלם ממעורבותו הקודמת של המערער בפלילים. שיקול זה צוין בבחינת למעלה מן הצורך בהחלטת בית הדין לעררים, ואף ציין כי סבר שאין לתת לו משקל מכריע. כעולה מן הפירוט בתשובת המשיבה, לחובת המערער עומדות שלוש הרשעות קודמות: שתיים מהן לפני שקיבל רישיון א/5, והשלישית מיום 23.7.2018 אשר גם לאחריה הוחלט להאריך את הרישיון שבו החזיק המערער. בנוסף, התיקים שנפתחו לאחר החלטת הארכת הרישיון האחרונה בעניינו של המערער, נסגרו ולא נפתח בעניינם הליך פלילי (כפי שציינה באת כוחו בהודעה שהגישה לבית הדין לעררים מיום 5.12.2019). בנסיבות אלו, בית המשפט לא סבר כי המעורבות הקודמת של המערער בפלילים – הייתה צריכה להביא לדחיית הבקשה לסעד זמני, ומשמעותה, כמו גם יתר הטענות שהעלה לגבי הליך קבלת ההחלטה בעניינו, תיבחנה במסגרת הערר עצמו מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים.

אשר על כן, בית המשפט העליון פסק, כי המשיבה תאריך את תוקפו של רישיון א/5 שניתן למערער בחצי שנה ותשוב להאריכו בחצי שנה כל פעם עד להכרעה בערר, אלא אם תהיה מניעה חדשה כלשהי להארכת הרישיון. אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

העליון הקל בתנאי מעצר הבית של לורי שם טוב

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אברהם הימן) במ"ת 14280-04-17 מיום 3.12.2019, במסגרתה נדחתה בקשת העוררת להסרת מגבלות מעצר הבית בו היא מצויה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20

ביום 6.4.2017 הוגש כתב אישום נגד העוררת (להלן: "העוררת"), ונגד שני נאשמים נוספים, שאינם צד לערר זה, מר מרדכי (מוטי) לייבל ומר צבי זר (להלן: "הנאשמים האחרים"). כתב האישום, אשר תוקן מספר פעמים, כולל למעלה מ-100 אישומים נגד העוררת והנאשמים האחרים, שעניינם בעיקר בעבירות שכוונו נגד גורמי רווחה וגורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט. על פי פרטי כתב האישום, שלושת הנאשמים הפעילו מערך אתרי אינטרנט ודפים ברשת החברתית "פייסבוק", באמצעותם ביצעו, בין היתר, עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, לשון הרע, הפרת איסורי פרסום (לרבות פרסומים מזיקים ביחס לקטינים ופרסום פרטי נפגעי עבירות מין) והעלבת עובדי ציבור (ת"פ (מחוזי ת"א) 14615-04-17).

העוררת נעצרה ביום 27.2.2017 ושהתה מעל לשנתיים וחודשיים במעצר מאחורי סורג ובריח. ביום 2.5.2019 שוחררה למעצר בית בתנאים מגבילים (ראו החלטת העליון בבש"פ 2847/19). בין התנאים המגבילים שנקבעו נכללו אלה: על העוררת לשהות במעצר בית מלא, במשך כל שעות היום והלילה; הותרו לה חלונות התאווררות עד ל-4 שעות ביום בליווי מפקח; נאסרה על העוררת גישה לרשת האינטרנט במקום מעצר הבית, וכן נאסר עליה כל שימוש ברשת האינטרנט למעט חיפוש במאגרים משפטיים מקוונים באישור מראש של המשיבה או של בית המשפט או באמצעות עורך דינה או מפקח שיאושר על ידי בית המשפט לעניין זה. כן הובהר כי לעוררת מותר להוריד מידע במסגרת החיפושים הללו, אך אסור לה להעלות מידע לרשת האינטרנט. כן הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ.

מאז שוחררה העוררת למעצר בית, הגישה 4 בקשות להקלה בתנאי השחרור. הבקשה הראשונה, שעניינה לאפשר לעוררת לצאת מביתה ללא פיקוח בשעות היום (החל מהשעה 6:00 ועד השעה 22:00), הוגשה ביום 12.5.2019. הבקשה השנייה, שעניינה הסרת כלל המגבלות שהוטלו על העוררת, הוגשה ביום 23.7.2019. שתי הבקשות נדחו בהחלטת בית המשפט קמא ביום 29.8.2019 וערר שהוגש על ההחלטה נדחה אף הוא בהחלטת כב' השופט ג'ורג' קרא (בש"פ 5633/19. החלטה מיום 23.10.2019). למחרת היום, הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר לפני כב' השופט ג'ורג' קרא, ומשזו נדחתה עוד באותו יום, הגישה העוררת בקשה שלישית להסרת מגבלות מעצר הבית, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 3.11.2019. על ההחלטה הוגש ערר לבית המשפט העליון, והוא נדחה בהחלטת כב' השופטת יעל וילנר (בש"פ 7288/19. החלטה מיום 11.11.2019). בקשה רביעית להסרת מגבלות מעצר הבית הוגשה באותו היום בו נדחה הערר, ביום 11.11.2019, ונדחתה ביום 3.12.2019. בית המשפט קמא נימק את החלטתו זו בכך ש"ככל שאין לפני תבחין באשר להפחתת מסוכנותה של [העוררת], ולדעתי הדרך הנכונה לבחון זאת היא באמצעות שירות המבחן, אזי יש לדחות את הבקשה".

 בערר שהוגש לעליון, העלתה העוררת שלושה טעמים עיקריים המצדיקים, לשיטתה, את הסרת מגבלות מעצר הבית: הראשון, חלוף הזמן מאז שוחררה למעצר בית; השני, העובדה כי מאז שוחררה למעצר בית לא היו הפרות מצדה של תנאי השחרור; השלישי, העוררת מלינה על ההפליה שנוצרה בינה לבין שני הנאשמים האחרים בתיק, אשר שוחררו ממעצר בית זה מכבר, ואשר התנאים המגבילים ביחס אליהם בוטלו.

המשיבה טענה כי בפרק הזמן שחלף, בשים לב למספר הבקשות שהגישה העוררת וסמיכות הזמנים ביניהן, אין די כדי ליצור שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הגבלות מעצר הבית. עוד עמדה המשיבה על כך ששחרור העוררת ממעצר בית ללא כל מגבלה מעורר מסוכנות כי העוררת תחזור לבצע עבירות מהסוג שהיא ביצעה בעבר. לבסוף, טענה המשיבה כי להבדיל משני הנאשמים האחרים, העוררת אינה משתפת פעולה עם שירות המבחן.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.12.2019 ביקש העליון מהמשיבה להגיש פירוט של החלטות המעצר בעניין שני הנאשמים האחרים. פירוט כאמור, הוגש ביום 30.12.2019 וממנו עולה כדלקמן: הנאשם מרדכי (מוטי) לייבל, היה במעצר מלא במשך כ-10 חודשים ושוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים בחודש דצמבר 2017. מעת שחרורו למעצר בית, במשך שנה ו-4 חודשים צומצמו התנאים המגבילים שהוטלו עליו עד להסרתם כליל בחודש אפריל 2019, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן; הנאשם צבי זר, שהיה במעצר מלא כ-8 חודשים, שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים בחודש נובמבר 2017. עם הזמן הוסרו חלק מהמגבלות שהוטלו עליו, וביום 15.7.2019, על פי הסכמה אליה הגיעו הצדדים, הוסרו כלל המגבלות, למעט שימוש באינטרנט ובאמצעים אלקטרונים, ככל שהשימוש נוגע לנושאים ולאתרים הקשורים לתיק המתנהל.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בערר ושמע את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניו, הגיע לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בעיקרו.

המסגרת הדיונית של הערר היא עיון חוזר בתנאים שנקבעו לשחרור לחלופת מעצר. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כי עיון חוזר ייעשה בהתקיים אחד מאלה: התגלו עובדות חדשות; השתנו הנסיבות; עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בענייננו, בית המשפט התרשם כי יש להקל עם תנאי מעצר הבית בשל הצטברותם של מספר שיקולים, כמפורט להלן.

תחילה, שחרור של נאשם לחלופת מעצר בנוי על אמון (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 169 (1995)), ואמון נבנה בהדרגה. כך, על דרך הכלל, המסלול של הנאשם ליציאה ממעצר עד לשחרור לביתו נעשית בשלבים, אשר בכל אחת מאבני הדרך נבחנת התנהלותו של הנאשם. ודוק, ככל שהנאשם יעמוד באיסורים ובהגבלות שהוטלו עליו והחשש לפעילות עבריינית חוזרת על ידו יפחת, כך יש להקל עמו על מנת לאפשר התנהלות תקינה של אורח חייו במהלך ניהול ההליך הפלילי וטרם הכרעה בעניינו. במקרה שלפניי מצויה העוררת במעצר בית בתנאים מגבילים מזה כ-8 חודשים. במסגרת תקופה זו נבחנה התנהלותה של העוררת, והיא הוכיחה את עצמה בכך שלא היו הפרות מצדה. אומנם שני הנאשמים האחרים שהו במעצר בית בתנאים מגבילים במשך למעלה משנה, אך העוררת שהתה במעצר מלא למעלה משנתיים וחודשיים בעוד הנאשמים האחרים שהו במעצר מאחורי סורג ובריח בין 10-8 חודשים.

בנוסף, טוענת המשיבה בעניין המסוכנות הנשקפת מצדה של העוררת כנימוק להותרת התנאים המגבילים על כנם. ואולם, מבלי להקל ראש בחומרת האישומים המיוחסים לעוררת, העבירות בהן היא מואשמת התבצעו רובן ככולן באמצעות העלאת תכנים לרשת האינטרנט. דהיינו, האיום הנשקף מן העוררת איננו מפעילותה בעולם הפיזי, אלא מפעילותה האקטיבית בעולם הווירטואלי. לפיכך, מצאתי כי האיזון הראוי בין זכותו לחירות של נאשם שטרם הורשע בדין לבין הצורך בשמירה על ביטחון הציבור לעת הזו הוא הסרת המגבלות הפיזיות שהוטלו על העותרת בהחלטתי מיום 2.5.2019, וכן המגבלות על גלישה פסיבית ברשת האינטרנט, והותרת המגבלה לעניין פרסום תכנים באמצעות רשת האינטרנט. די בכך להערכתי כדי לאיין בשלב זה את חשש המשיבה בדבר פוטנציאל המסוכנות של העוררת.

בסיום הדברים ציין בית המשפט כי במסגרת ההחלטות הקודמות בעניין בקשותיה של העוררת, לרבות החלטת בית המשפט קמא עליה נסוב הערר, הופנתה האחרונה שוב ושוב לשירות המבחן על מנת שיערוך תסקיר בעניינה. העוררת סירבה לשתף פעולה עם שירות המבחן, ובכך היא נבדלת משני הנאשמים האחרים, שתסקירים בעניינם הוגשו, ובהתאם להמלצת שירות המבחן הוסרו מגבלות ביחס אליהם. ואולם, במקרה של העוררת נקל להתרשם כי קיים חוסר אמון הדדי חריג בין העוררת לבין שירות המבחן באופן שספק אם יהיה בהפניית העוררת כאמור כדי לסייע. זאת, גם בשים לב לכך שתסקיר שירות המבחן הוא אך כלי עזר בידי בית המשפט, ואין בית המשפט מחויב להסתייע בהמלצת שירות המבחן (בש"פ 3023/19 מדינת ישראל נ' לב, פסקה 8 (8.5.2019)). מכל מקום, לא התרשמתי כי היעדרו של תסקיר, בפרט בנסיבות המיוחדות של העוררת, יכול להצדיק הותרתה במעצר בית לתקופה נוספת.

סוף דבר: דין הערר להתקבל בעיקרו. תנאי שחרור העוררת לחלופת מעצר שנקבעו בפסקה 19 בהחלטה מיום 2.5.2019 יבוטלו, ותחתם יבואו תנאי השחרור המפורטים להלן:

א.  העוררת לא תפרסם מידע מסוג כלשהו באמצעות רשת האינטרנט.

ב.  מבלי לגרוע מכלליות האמור בס"ק א', העוררת תמנע ממשלוח הודעות באמצעות רשת האינטרנט ומפרסום כל סוג של מידע, ובכלל זה הודעות, תמונות וסרטים, ברשת האינטרנט.

ג.  מובהר כי האמור לעיל מתייחס הן לפרסום מידע במישרין על ידי העוררת, והן לפרסום מידע באמצעות אחר.

ד.  צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגד העוררת יוותר על כנו.

ה.   הביטחונות ששימשו להבטחת תנאי השחרור עד כה ישמשו מעתה ואילך להבטחת עמידתה של העוררת בתנאי השחרור הנ"ל.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

חופש המידע- ימסרו נתוני השכר של ראש ועד העובדים

חופש המידע- ימסרו נתוני השכר של ראש ועד העובדים

בית המשפט העליון דן בימים אלו בערעור שהגיש המערער שהנו עובד בעיריית ראשון לציון, המשיבה, ומשמש כיו"ר ועד העובדים בעירייה. ביום 16.4.2019 נעתרה העירייה באופן חלקי, חרף התנגדותו של המערער, לבקשת חופש מידע שהוגשה על-ידי אחד, מאור חמון, במסגרתה נתבקשו פרטים שונים על אודות תנאי העסקתו של המערער בעירייה. המערער הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה להורות לעירייה להימנע ממסירת המידע. בפסק דין שניתן ביום 22.5.2019 נדחתה עתירתו על הסף, בהעדר עילה להתערב בהחלטת העירייה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

על פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית משפט זה, ובצדו הבקשה למתן סעד זמני שהובא לדיון בבית המשפט העליון. בבקשתו ביקש להורות לעירייה להימנע מהעברת המידע המבוקש עד מתן פסק דין בערעור, שאם לא כן יהפוך הערעור שהגיש לתיאורטי. המערער פרט ארוכות את נימוקי בקשתו ועמד על הפגיעה הקשה הצפויה לטענתו, בפרטיותו, אם וכאשר יימסר למר חמון המידע המבוקש, מידע אישי ופרטי הנוגע לתנאי העסקתו והכשרתו המקצועית של המערער. המערער פרט את טענותיו, בהסתמך על הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ועל תקדימים מן הפסיקה.

בהחלטה מיום 27.5.2019 ניתן צו ארעי, כפי שנתבקש, בתוקף עד למתן החלטה אחרת.

ביום 6.6.2019 הוגשה תגובת העירייה לבקשה למתן סעד זמני, במסגרתה נטען כי דין הערעור כולו להידחות, וממילא גם אין מקום למתן סעד זמני. העירייה טענה על האיזון הראוי בין ערכים מתנגשים. מחד גיסא, האינטרס של המערער בשמירת פרטיותו; מאידך גיסא, האינטרס הציבורי בהגשמת תכלית חוק חופש המידע ובקרה על רשויות השלטון. העירייה פירטה בתגובתה את כל השיקולים הצריכים לעניין, את האיזון שנעשה, ועמדה על התהליך הסדור עד אשר נתנה את החלטתה המפורטת והמנומקת.

בינתיים, הגיש המערער ביום 11.6.2019 בקשה למחיקת הערעור, במסגרתה עדכן כי מר חמון פנה אל הממונה על חופש המידע בעירייה, בבקשה לבטל את בקשתו לקבל מידע בעניינו של המערער. ממילא פג חששו של המערער מפני פגיעה בפרטיותו. לדברי המערער, הפך הערעור לתאורטי, התייתר הצורך לדון בו, ולפיכך ביקש בנסיבות אלו, להורות על מחיקתו.

בית המשפט העליון החליט אפוא לעשות כמבוקש; הערעור, והבקשה למתן סעד זמני שנכרכה עמו – נמחקו.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע שהמערער ישא בהוצאות העירייה בגין תגובתה לבקשה למתן סעד זמני, בסך של 5,000 ₪.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

נתפס עם 2 ק"ג קנאביס ותועד בעשר עסקאות סמים אך לא ילך לכלא

בהכרעת הדין מיום 13.5.18 הרשיעה כבוד ה שופטת איילת השחר ביטון פרלה את הנאשם בהתאם להודאתו בעשר עבירות סחר בסם מסוכן - לפי סעיף 13 וסעיף 19 (א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג 1973 (להלן: הפקודה) ובעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - לפי סעיף 7 (א) וסעיף 7 (ג) רישא לפקודה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עוד במסגרת הכרעת הדין ועל פי הסכמות הצדדים, נקבע כי הנאשם הוא סוחר סמים.

הסכמות שבין הצדדים: ביום 6.5.18 הציגו הצדדים ההסכמות שביניהם ובהם הסכמה לתיקון כתב האישום והודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן המונה אחד עשר אישומים כ פי שיפורט בהמשך; עוד הוסכם בין הצדדים כי המאשימה תעתור באשר לרכיב המאסר למאסר בפועל בן 36 חודשים ואילו ההגנה תהא חופשית בטיעוניה. הוסכם בין הצדדים כי הנאשם יוכרז כסוחר סמים ויתר רכיבי הענישה יוותרו להכרעה שיפוטית בהתאם לטיעוני הצדדים; בנוסף, הוסכם כי ההגנה תעתור לזימון תסקיר והמאשימה לא תתנגד לזימונו, אם כי המלצותיו לא יחייבוה לנוכח כוונתה לעתור למאסר בפועל.

ביום 13.5.19 חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן; כן הורשע הנאשם בהתאם להודאתו ונקבע, בהתאם להסכמות, כי הנאשם הוא סוחר סמים. לאחר שקילת עתירת ההגנה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר.

ביום 19.12.18 השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעונש וכן ונקבע דיון נוסף בבקשת המאשימה לחילוט הרכוש שנתפס מידי הנאשם: רכב מסוג קיה מ.ר. 7627274 (להלן: הרכב), 16,300 ₪ ו-200 אירו (להלן: כסף מזומן ) וטלפונים ניידים (הרכב, הכסף המזומן והטלפונים הניידים יכונו להלן: הרכוש).

לפי העובדות שהנאשם הודה בהן, במועדים הרלוונטיים לעבירות, החזיק הנאשם בטלפון נייד ובאמצעותו עשה שימוש ביישומון 'טלגרם', שבו הציג עצמו בשם 'RICO' לצורך מסחר בסם מסוכן.

כך, ביום 13.8.17 בסמוך לשעה 20:25, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שלישי).

ביום 18.9.17, בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה, תיאם עם ע.י., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.י. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום שמיני).

ביום 20.9.17, בסמוך לשעה 17:45, תיאם עם ע.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם מסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לע.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2 גרמים תמורת 200 ₪ (אישום רביעי).

ביום 1.10.17, בסמוך לשעה 19:22, תיאם הנאשם עם ש.א. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לש.א. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום ראשון).ביום 4.10.17, בסמוך לשעה 23:01, תיאם הנאשם עם ד. ס. באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לד.ס. 'שלושה גוינטים' שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 3.78 גרמים בתמורה ששיעורה לא ידוע למאשימה (אישום שני) .

בין החודשים נובמבר לדצמבר 2017, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם י.ע., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לי.ע. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 500 ₪ (אישום תשיעי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לינואר שנת 2018 , במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם נ.פ., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לנ.פ. סם מסוכן מסוג גראס במשקל ובתמורה שאינם ידועים למאשימה (אישום עשירי).

בין החודשים דצמבר שנת 2017 לפברואר שנת 201 8, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, תיאם הנאשם עם ב.ח., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לב.ח. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 1-5 גרמים תמורת 100 ₪ לכל גרם סם מסוכן (אישום חמישי) .

ביום 4.1.18, בסמוך לשעה 22:41, תיאם הנאשם עם ר.ו., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לר.ו. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 5 גרמים תמורת 480 ₪ (אישום שישי) .

ביום 6.1.18, בסמוך לשעה 23:31, תיאם הנאשם עם א.ק., באמצעות היישומון, עסקה בסם במסוכן; בהמשך לאמור, מכר הנאשם לא.ק. סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל גרם תמורת 100 ₪ (אישום שביעי) .

ביום 26.3.18, בסמוך לשעה 16:45, בדירה שברחוב קרית עשור 513 שבנהריה, החזיק הנאשם ב- 2 שקיות שהכילו סם מסוכן סוג קנבוס במשקל 1,743.11 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 815.44 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 56.84 גרם נטו; שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 10 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 20.4 גרם נטו; 2 שקיות שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 16.56 גרם נטו . הנאשם החזיק הסמים המסוכנים האמורים שלא לצריכה עצמית ולצד זאת, החזיק הנאשם בדירה שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני (אישום אחד עשר) .

ראיות לעונש:

הנאשם שהה במעצר מיום 26.3.18 ועד ליום 17.5.18.

לנאשם אין עבר פלילי והמאשימה הצהירה כי אין בידה ראיות לעניין העונש.

מטעם הנאשם הוגשו כראיות לעונש אישור הלוואה מבנק פועלים (ענ/1) ממנו ניתן ללמוד כי לחובת הנאשם הלוואה שיתרתה לתשלום היא 19,387 לפירעון חודשי בסך 452 לחודש; מכתב התראה מיום 16.10.18 (ענ/2) בגין חוב של הנאשם לבנק מזרחי בסך 16,442 ₪; אישור בעלות לרכב מטעם משרד התחבורה (ענ/3) ולפיו הנאשם נרשם כבעלים של הרכב מיום 12.1.17 ועד ליום 17.5.17; זיכרון דברים לגבי רכישת הרכב (ענ/4) ולפיו הנאשם רכש את הרכב ביום 9.11.17 בעלות של 20,000 ₪; אישור מהמוסד לביטוח לאומי באשר לתקופות שבהן הועסק הנאשם (ענ/5) וממנו עולה כי בשנים 2012- 2016 עבד הנאשם במרבית התקופה; העתק של גיליון ציונים ע"ש הנאשם המעיד על סיום 12 שנות לימוד משנת 2015 (ענ/6) והעתק של הודעת נאשם במשטרה מיום 20.2.18 (ענ/7).

יוער כי הראיות לעונש מטעם הנאשם הוצגו בטרם הוסכם בין הצדדים באשר לחילוט הרכוש ולאחר הצגת ההסכמות חלקן התייתר.

בנוסף למסמכים, העידה ההגנה את אמו של הנאשם, הגב' אנה שאול; אמו של הנאשם ציינה כי ההליך 'ניער' את בנה וכיוונו לדרך חיובית. עוד ציינה כי במהלך ניהול ההליך שימשה ועודה משמשת כמפקחת וחשה בשינוי שחל ב נאשם, שנמצא כיום בתהליך של סדר בחייו, מכיר בטעות שעשה, משתף פעולה עם שירות המבחן וכולה תקווה כי תינתן לו ההזדמנות לשנות מדרכו.

תסקירי שירות המבחן:

בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים; בתסקיר מיום 19.8.18 צוין כי הוא מבוסס על שיחה עם הנאשם, עם אמו, מסמכים שהוצגו וממצאי שלוש בדיקות שתן שמסר הנאשם ; כמו כן נעזר שירות המבחן בחומר שנאסף במסגרת הליך המעצר שבמהלכו ניתן צו לפיקוח שירות המבחן על מעצר הנאשם באיזוק .

שירות המבחן ציין כי הנאשם התקשה בעברו להשתלב במסגרות החינוך הפורמאלי ואף קיבל פטור משירות צבאי על רקע אי התאמה; נכנס למעגל העבודה בהיותו כבן 15, עזב את בית הוריו בגיל 17.5 וכלכל עצמו ללא סיוע. עוד עלה כי הנאשם החל להשתמש בסם מסוג קנביס מעת היותו כבן 14 ובגיל 17 החל שימוש בסם מסוג קוקאין ו'סמי מסיבות'.

ברקע לביצוע העבירות, כך עולה מהתסקיר, התקשה הנאשם לנהל את חייו ואף לא תפקד מבחינה תעסוקתית מזה תקופה עד למעצרו . צוין בתסקיר כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומסביר את מעורבותו בעבירות לנוכח מצוקה כלכלית אליה נקלע; לפי דבריו הצליח באמצעות מעורבותו בפלילים כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן לממן את הוצאותיו החודשיות אך עם מעצרו הפסיד כספים רבים ושילם מחיר גבוה . שירות המבחן תיאר את הקושי של הנאשם להכיר בהתמכרותו לסמים לצד הסכמתו להשתלב ביחידה לטיפול בה תמכרויות בכדי שיתאפשר לו המשך עבודה וכלכול עצמי לצד השתלבותו בטיפול . הנאשם דיווח על שימוש באלכוהול תחת השימוש בסם המסוכן.

שירות המבחן העריך את מצבו של הנאשם ככזה שאינו בעל מאפיינים עברייניים מושרשים וכבעל כוחות לניהול אורח חיים נורמטיבי; צוין כי הנאשם חווה את מעצרו כמרתיע ואף היה שרוי במצב נפשי ירוד ביותר. דווח בתסקיר כי בשל רשימת המתנה, החל הנאשם השתלבות בהליך הכרות ראשוני ביחידה להתמכרויות רק בחודש אוגוסט 2018, הליך שנמשך כשלושה חודשים ולאחריו אמורה להתכנס וועדה לתכנון טיפול שתקבע את ה תוכנית הטיפולית ארוכת הטווח בעבור הנאשם . צוין כי בדיקות השתן שמסר מעידות על העדר אינדיקציות לשימוש לעת הרלוונטית בסמים.

הערכת שירות המבחן כי הנאשם התקשה בעברו לשמור על מסגרת יציבה לאורך זמן וכן ישנו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, זאת לנוכח הכחשתו את דבר היותו מכור לחומרים ממכרים ושלילת הצורך בהשתלבות בטיפול משמעותי וארוך טווח בקהילה; יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם מיכולתו של הנאשם לקחת אחריות מלאה על מעשיו וכן מקיומן של רתיעה מההליך המשפטי ושל מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי – כפי ש באו לידי ביטוי ברצונו לחזור להשתלב במעגל התעסוקה , להשתלב בטיפול ולהמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי.

לאור כך הומלץ על דחיית הדיון בעניינו של הנאשם בשלושה חודשים שבמהלכם ימשיך הנאשם בתהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות תחת פיקוח שירות המבחן.

בתסקיר מיום 13.12.18 צוין כי במהלך תקופת הדחיה, סיים הנאשם את התהליך האבחוני ביחידה לטיפול בהתמכרויות בנהריה, שלאחריו הוחלט על המשך טיפול קבוע ביחידה וכן על הפנייתו לתוכנית הפועלת להשגת איכות חיים מיטבית עבור צעירים במצבי סיכון; השתלבותו של הנאשם בתוכנית זו, כך צוין, תתאפשר לאחר מתן גזר דין בעניינו. עוד צוין כי עם כניסת הנאשם לטיפול הפסיק את שתיית האלכוהול וכיום הוא נקי מכל סוגי החומרים הממכרים.

התרשמות שירות המבחן מהנאשם היא כי הוא מעוניין לערוך שינוי באורחות חייו ולנהל אורח חיים פרודוקטיבי ותקין וכי ישנו הפוטנציאל בנאשם למימוש השינוי. לאור כך, הומלץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים שבמהלכם ימשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות בנהרייה וישולב בתוכניות שיקומיות שונות המתאימות לצרכיו הטיפוליים ולמצבו הרגשי. לצד זאת, הומלץ לכלול בין רכיבי ענישתו רכיב מוחשי של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצורך חידוד חומרת המעשים ומשמעותם.

ביום 7.4.19 הוגש תסקיר משלים ביוזמת שירות המבחן ולפיו הנאשם ממשיך הטיפול במסגרת היחידה לטיפול בהתמכרויות, משתף פעולה באופן מלא ונמנע משימוש בחומרים ממכרים; עוד התקבל הדיווח כי ניכר שינוי שחל בעמדותיו ובתפיסותי ו לגבי שימוש בסמים בפרט והתנהלותו בחיים בכלל.

דווח על התקדמות חיובית בטיפול והמשך שיתוף פעולה מלא. התרשמות שירות המבחן כי הטיפול בנאשם יעיל בעבורו ומניב שינוי בתפי סותיו והתנהלותו וב יכולתו להפעיל את שיקול דעתו ולקבל החלטות .

לאור האמור שב שירות המבחן והמליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים:

המאשימה הגישה טיעוניה בכתב (ע/1) והוסיפה עליהם בציינה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, הן לנוכח ריבוי עבירות הסחר – 10 במספר והן לנוכח כמות הסמים המסוכנים המשמעותית שנתפסה בביתו – כ 2,660 גרם.

המאשימה בטיעוניה שבה וציינה את החומרה שיש לייחס לעבירות סמים שנעברות תוך שימוש באפליקציה ובאמצעים טכנולוגיים – המאפשרים זמינות סם לכל דורש מחד גיסא וקושי בחשיפת ביצוע עסק אות הסם מאידך גיסא.

בטיעוניה הצביעה המאשימה על הערכים שבהם פגע הנאשם – הם שלום הציבור ובריאותו ושלום הציבור במובן הרחב בהיות הסם בגדר מחולל פשיעה על כל גווניה ובכלל זאת בתחום הרכוש, האלימות והתעבורה.

עתירת המאשימה בנסיבות ביצוע העבירות היא לקביעת מתחם עונש הולם באשר לרכיב המאסר לכל אחד מאישומי הסחר (הראשון עד העשירי), כך שקצהו התחתון יהא 6 חודשי מאסר בפועל שניתן לשקול ריצויים בדרך של עבודות שירות וקצהו העליון יהא 12 חודשי מאסר בפועל; ובאשר לאישום החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית (אחד עשר), קביעת מתחם מאסר כך שקצהו התחתון יהא 10 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 24 חודשי מאסר בפועל; לחילופין, קביעת מתחם מאסר כולל באשר לכלל האישומים כך שקצהו התחתון יהא 3 שנות מאסר וקצהו העליון יהא 6 שנות מאסר.

בהתייחס לתסקירים, נטען מפי המאשימה, כי עולה מהם שהעבירות בוצעו על רקע בצע כסף וכי הנאשם דחה האפשרות לקליטתו בטיפול אינטנסיבי והעדיף השתלבות בטיפול ביחידה להתמכרויות, למרות שהוא בהליך שלא אמור לתת ביטוי לרצונותיו. אמנם, כך נטען, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי ואולם עולה כי מאפייניו האישיים מצביעים על סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

נטען כי בנסיבות כפי שפורטו בתסקיר אין כדי להניח בסיס לסטייה ממתחם העונש ההולם שמחייב השתת ענישה של מאסר לריצוי בפועל לצד השתת מאסר על תנאי, קנס ופסילה.

מנגד, הוגשו טיעוניו הכתובים של הנאשם באמצעות בא כוחו (ענ/8) ועליהם הוסיף וטען כי אין המדובר בעבירות שבוצעו על רקע בצע כסף כי אם מצוקה כספית ו מצב רגשי קשה שבו היה שרוי הנאשם, בהעדר תמיכת קרובים ובניסיונותיו לכלכל עצמו עצמאית ללא הצלחה. מאז החל ההליך הפלילי, כך נטען, נרתם הנאשם להליך הטיפולי שהוצע לו ועבר כברת דרך עד לקבלת המלצה שבמהותה היא שיקומית לצד הטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

באשר לאפשרות שילובו של הנאשם ביחידה להתמכרויות על פני שילובו בקהילה סגורה , הרי שהוצעו לו שתי האפשרויות וניתנה בידו הבחירה שאם לא כן שירות המבחן היה מביע דעתו בתסקיר בעניין זה.

ב"כ הנאשם הציג פסיקה וממנה ביקש ללמוד כי במקרים דומים, לא פעם בית המשפט קבע מתחמים המתחילים ממאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות כך שניתן לטעון שאין צורך בחריגה מהמתחם לצורך אימוץ המלצות שירות המבחן.

בטיעוניו הכתובים הוסיף וטען כי הנאשם נטל אחריות ללא שמיעת ראיות; כן נטען שאמנם מדובר במספר עסקאות לא מבוטל אך בכמויות קטנות של סם שנמכרו ובסכום כולל ששלשל הנאשם לכיסו שלא עולה על 2,000 ₪.

ב"כ הנאשם ביקש לחדד כי הגם שמדובר בשימוש באפליקציה ובאמצעי טכנולוגי, העבירות שהנאשם ביצע נעדרות תחכום והם פרי פרשה אחת מצערת, שהרקע להן דומה והן נפרשו על פני תקופה קצובה שבסופה נתפסו הסמים בביתו – כמתואר באישום האחד עשר; לפיכ ך המדובר באירוע אחד ויש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות. לשיטת ההגנה, בהסתמך על הפסיקה שהגיש, יש לקבוע את מתחם עונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות וקצהו העליון יהא שנת מאסר בפועל.

באשר לעונש המתאים לנאשם בנסיבותיו, התבקש ליתן ביטוי לתקופת מעצרו של הנאשם ולתקופות שהייתו במגבלות חירות עם מעצרו באיזוק; עוד התבקש לתת ביטוי להודאתו ונטילת אחריות מלאה על מעשיו- תוך שנטען כי ההליך הפלילי אפשר לנאשם להתקרב למשפחתו לאחר נתק ולעבור הליך של התבוננות וביקורת עצמית לצורך עריכת שינוי.

אחרון הדוברים, הנאשם ציין בעצמו כי השתמש בסמים מסוכנים מהיותו כבן 14 ועד למעצרו, מהסמים הקלים ועד לסמים הקשים; עוד ציין כי התנהלותו זו גרמה לו לנתק הקשר עם משפחתו ולהידרדרות במצבו הכלכלי וכך 'התגלגל' לביצוע המעשים שבגינם נשפט. הנאשם ציין כי כעת מנתב דרכו לשיקום, לא עושה שימוש בסמים ולא באלכוהול ובכוונתו לצאת לדרך חדשה כשהוא מלווה באמו.

מתחם העונש ההולם:

בית המשפט בחן את האישומים שבהם הרשיע את הנאשם, והאם יש מקום לראותם כאירועים נפרדים או המדובר במספר מעשים המהווים אירוע אחד. לאור הלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14) ), ובראות האישומים בראי "מבחן הקשר ההדוק" מבחינת סמיכות הזמנים, היות האישומים פרי תוכנית עבריינית אחת המאופיינות, כך עולה מנסיבות ביצוע העבירות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד – מצא בית המשפט כי הם מהווים אירוע אחד שלגביו אקבע מתחם עונש הולם כולל.

לאחר שקילת הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה והנסיבות הקשורות בעבירות שאותן ביצע הנאשם קובעה כבוד השופטת  כי מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם הולמים הטלת ענישה הכוללת מאסר, מאסר על תנאי, חיובים כספיים ופסילה. על בסיס שקילת השיקולים האמורים, נקבע מתחם העונש המאסר ההולם כך שקצהו התחתון יהא 18 חודשי מאסר בפועל וקצהו העליון יהא 30 חודשי מאסר בפועל.

כפי שבית המשפט כבר ציין במקרים דומים, עבירות הסחר בסם מסוכן וכך גם החזקת סם שלא לצריכה עצמית – פגיעתן קשה וחולשת על מספר תחומי חיים: החל מבריאות הציבור ושלומו הגופני, עבור לביטחונו האישי וזכותו של הפרט לרכושו – בהיות הסם משנה תודעה ומהוה אחד ממחוללי הפשיעה; וכלה בזכותה של המדינה להסדיר מערכת כלכלית מדווחת ושקופה ולמגר כלכלה 'שחורה' שאינה מדווחת ולא מאפשרת נשיאה צודקת ושוויונית בנטל המס.

הענישה בעבירות סחר בסם מסוכן ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית מושפעות מכמות הסם הנסחר והמוחזק, סוגו והנסיבות של ביצוע העבירות (ראו לדוגמה: ת"פ 40639-10-17 (קרית שמונה) מדינת ישראל נ' בובו (28.5.18) ; ת"פ 50774-11-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' אורסולה (2.4.17) פסקה 14; ת"פ 49401-08-15 (רמלה) מדינת ישראל נ' לוי יהל (22.5.16); ת"פ 9787-04-14 מדינת ישראל נגד ואפי ג'בר (9.5.16) ; רע"פ 7996/12 אליהו יוסף נגד מדינת ישראל (23.1.13) . יוער לפניי 10 עסקאות שונות ולצידן עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית; ת"פ 31236-09-14 (נתניה) מדינת ישראל נ' רקיבי (24.12.15); כן ראה מתחם העונש שנקבע והפסיקה המוזכרת שם בהבחנות הנדרשות בת"פ 42932-07-18 מדינת ישראל נ' פלביץ (26.2.19), כאשר יוער כי לעת הזו תלוי ועומד ערעור הנאשם על גזר הדין כנגד חומרת העונש שהוטל ואי ניכוי ימי מעצר).

נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על תכנון מוקדם לצורך השגת הסם והפצתו; שימוש באמצעי טכנולוגי הוא ביטוי מובהק לשימוש קלוקל בקדמה ובטכנולוגיה בהפיכתה לכלי להנגשת סם שבעבר לא ניתן להשיגו אלא באמצעות נטילת סיכון לקשר עם גורמי פשיעה. עולה מנסיבות ביצוע העבירות כי הנאשם פעל לבדו וכמות הסם שהחזיק מלמד על 'הפעלת עסק' עם פוטנציאל ליצירת רווח המגיע לסכום של כ-226,235 ₪ בהינתן שהנאשם מכר כל גרם סם מסוכן בכ-100 ₪.

העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה:

הנאשם יליד 1997, ללא עבר פלילי שנטל אחריות בהזדמנות הראשונה והחל בהליך טיפולי עם פתיחת ההליך במסגרת צו פיקוח מעצרים. מנגד, ביצע הנאשם 10 עסקאות סחר בסם מסוכן החל מחודש אוגוסט 2017 ועד לחודש ינואר 2018 ובחודש מרץ נתפס מחזיק בכ- 2,662.35 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס שלא לצריכתו העצמית, כשהוא מחולק וכן החזיק שקיות אטומות ומשקל אלקטרוני.

השאלה שעל הפרק, לנוכח מתחם עונש המאסר ההולם שנקבע, האם עניינו מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם למטרות שיקום?

חריגה ממתחם העונש ההולם לצורך שיקום, אפשרית לפי חוק אף במידה ניכרת, כעולה מסעיף 40ה לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וזאת אם הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם.

התסקירים שהונחו מלמדים כי מעת שילובו של הנאשם בצו פיקוח מעצרים, החל בהליך טיפולי – אשר אמנם רחוק מסיום ואולם מאפשר לקבוע כי ישנו סיכוי של ממש לשיקום הנאשם.

מתן אפשרות לשיקום אין משמעה בהכרח זניחת שיקולי הענישה האחרים ואף לא זניחת עקרון ההלימה שמשמש כעקרון מנחה ומהווה אחת משלוש הרגליים שעליהן עומד מתחם העונש ההולם.

בנסיבותיו של הנאשם הושקעו משאבים שהובילו לניצני שינוי בעמדותיו והתנהלותו כפי שמשתקף בתסקירי שירות המבחן. התעלמות מפוטנציאל השיקום בנסיבותיו של הנאשם עלול לייצר מצב שבו בשם עקרון ההלימה יוזנח העתיד בעל הסיכוי ל יחסים תקינים של הנאשם עם החברה, עד כדי דחיקתו של הנאשם חזרה לשולי החברה.

יחד עם זאת, כחלק מההליך שיקומי – יש מקום לבטא את רכיב ההלימה בעונשו של הנאשם בהשתת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ולצדו הארכת תקופת המבחן שהומלצה בתסקיר, בהיותה כשמה משקפת את זמן המבחן שבו ניתן יהיה לשוב ולגזור את עונשו של הנאשם אם יסטה מדרך השיקום; זאת לצד השתת רכיבי ענישה נוספים צופי עתיד.

בית המשפט ציין, כי לא מצא בנסיבות אלה לנכות מעונש המאסר המושת על הנאשם לריצוי בדרך של עבודות שירות את ימי המעצר שהיוו אף הם לשון מאזניים לתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט לצד זמן הגבלת חירותו באיזוק אלקטרוני.

בהטלת קנס, כמתחייב מסעיף 40ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם. הובא מצבו הכלכלי של הנאשם כשעולה שהרקע לכתחילה לביצוע העבירות היא מצוקה כלכלית . בהינתן האמור ומתוך גישה שנותנת משקל וביטוי להליך השיקום בכלל רכיבי הענישה ו כן לאור התנהלותו של הנאשם בהליך החילוט מצא בית המשפט להורות על חיוב כספי לתשלום בפועל באופן מדוד שיאוזן בחתימה על התחייבות - אם ישוב הנאשם ויבצע עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

סוף דבר,

נגזרו על הנאשם העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

המאסר ירוצה בעבודות שרות במועצה הדתית – עכו שברח' יהושפט 29, עכו.

על הנאשם להתייצב לריצוי עבודות השרות בתאריך 2.6.19.

במועד זה, בשעה 08:00 יתייצב הנאשם, תחילה, במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות השרות, מתחם תחנת משטרת טבריה, רח' דרך הציונות 14, טבריה - לפני הממונה על עבודות השרות, לשם קליטה והצבה.

הנאשם מוזהר שלא להגיע לעבודה כשהוא בגילופין או בהשפעת סמים; עוד מוזהר הנאשם שלא לשתות אלכוהול או לצרוך סמים במהלך העבודה שכן, התנהגויות מסוג זה הן עילה להפסקה מנהלית של עבודות השרות וריצוי העונש במאסר בפועל.

הנאשם מוזהר שמדובר בתנאיי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו, יש בה כדי להפסיק את עבודות השרות ולהוביל לריצוי העונש במאסר בפועל.

3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שנתיים, עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

6 חודשי מאסר על תנאי , שלא יעבור בתוך שלוש שנים, עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בה.

קנס בסך 7,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו.הקנס ישולם ב- 14 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 15.6.19 ובכל 15 לחודש שלאחריו.אי תשלום אחד משיעורי הקנס במלואו ובמועדו, יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.

הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ להימנע, במשך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירת מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים. אם הנאשם לא יחתום על ההתחייבות כאמור, ייאסר לכפיית חתימת ההתחייבות למשך 7 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך 24 חודשים מהיום. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד במבחן, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.

הנאשם נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת חצי שנה ופסילה על תנאי של שנה וחצי לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים בתוך שנתיים מהיום ויורשע בה.

הרכוש והמשקל האלקטרוני יחולטו לטובת קרן החילוט של האפוטרופוס הכללי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.