עו"ד נועם קוריס

יום שני, 18 במאי 2020

עו"ד נועם קוריס- קיבלנו תביעה ייצוגית במיליונים. מה עושים ?

עו"ד נועם קוריס- קיבלנו תביעה ייצוגית במיליונים. מה עושים ?

עו"ד נועם קוריס הנו בעל תואר מאסטר במשפט מטעם אוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

לא מעט חברות ואנשים מגיעים אל משרדי בשנים האחרונות, לאחר שהוגשו נגדם תביעות ייצוגיות במיליוני שקלים לפי תיקון 40 לחוק התקשורת, הידוע כחוק הספאם או חוק דואר הזבל, לעיתים מוצאים עצמם אנשים או חברות מתמודדים עם תביעות של מיליונים, רק בגלל משלוח סמס או מייל שנשלחו לא בהתאם לחוק (או אפילו כן בהתאם לחוק) ובכל מקרה ללא כוונה רעה.

זה מאוד לא נעים לקבל בדואר או עם שליח מעטפה עם תביעה במיליונים, שבכלל לא דמיינו שתגיע אבל הניסיון מלמד שברוב המקרים אפשר להגן היטב מפני תביעות מהסוג הזה, ואפילו לקבל מהתובע את הוצאות המשפט, בגין תביעות שלא הוגשו כראוי.

מנגנוני החקיקה בעולם בנושא הודעות מייל פרסומיות (ספאם) התחלקו לשתי שיטות, שיטת ה- OPT OUT בארה"ב המאפשרת למפרסם לשלוח הודעות פרסומיות מיוזמתו לכל כתובת כל עוד לא ביקשוו שיחדל, לבין שיטת ה- OPT IN האירופאית המחייבת את בקשת הנמען מראש, לקבל הודעות פרסומיות.

בישראל נחקק בין כלאיים המאמץ לעיתים את שיטת ה- OPT OUT האמריקאית ולעיתים את שיטת ה OPT IN האירופאית.

ברוב המקרים, בחר המחוקק הישראלי לחייב את המפרסמים לקבל אישור אקטיבי מנמעני רשימותיהם ובאחרים קבע המחוקק ברוח ה- OPT OUT, שהמפרסמים יהיו רשאים לשלוח פרסומות לנמענים אף אם לא ביקשו זאת, ובלבד שתהא לנמענים אפשרות להודיע על רצונם להיות מוסרים מרשימת התפוצה.

אף בהצעות החוק השונות הוגדרו מטרות החוק כמניעת משלוח הודעות המוניות בלתי מוזמנות או בלתי רצויות, ולא למניעת כאלו שהוזמנו מראש על ידי הנמענים.

מצ"ב מאמרו של הח"מ, (פורסם ב themarker) ביום 14.12.2010

נועם קוריס עורכי דין
עו"ד נועם קוריס


אכן, בהצעת החוק הסופית (פורסם ברשומות 20.06.2005 בע"מ 886), נותר הפתיח של דברי ההסבר דומה למקורותיו ונצמד לרצון המחוקק האמיתי, הנוקט במילים: "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות..."

לציין, שגם בהחלטה בת.צ 10-09-33648  אנטולי מוחיילוב נגד פרטנרצוטטה כבוד השופטת מיכל אגמון מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין דומה, הנוגע לתובע שכה 'מיהר' לבית המשפט, עד שלא פנה ולו פעם אחת קודם לכן אל הנתבעת:

"קשה לקבל את טענתו כי לא ידע כיצד לבטל את התוכנית. טענותיו של התובע הן טענות סרק במובן שלא טרח להתקשר ולו בשיחת חינם ...".

נזכיר לעניין המכשיר הייצוגי, שתפקידו העיקרי של ההליך השיפוטי- של כל הליך שיפוטי- הוא להגשים את הזכויות המהותיות של המעורבים בסכסוך שההליך המשפטי נועד להסדיר (ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561,575 וראה גם-  17Isr. L. Rev. 467. 471 S. Godstein,”Infiuences of Constitional Principles on Civil Procedure in Israel

עניין זה הוא מן ההכרח, שכן כביטויו הקולע של פרופ' דבורקין אנו 'לוקחים זכויות אלו ברצינות'
R. Dworkin. Taking Rights Seriously (Harvard University Press.)(1877)

לכן, יש על כך הסכמה כללית, גם לפי הגישות המסורתיות, וגם לפי הגישות מהעת הזו (ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (ירושלים, תשנ"ט) 55 ואילך (לגישות המסורתיות), ו- 68-699 (לגישות החדשות), כן ראו: א. ברק: שופט בחברה דמוקרטית (אונ' חיפה, 2004), 407.

דיני התובענות הייצוגיות אינם מבקשים לשנות מעקרון זה, הם אינם מבקשים- למשל – ליתן פיצוי למי שלא זכאי לו. כדברי בית המשפט בבש"א (מחוזי, ת"א) 26685/06 כהן נ' רדיוס שידורים בע"מ, תק- מח 2009(2) 6020, או להתערב במקום בו לא נוצר בהעדר הפעלת כלי התובענה ייצוגית "כשל שוק":

Mace V. Van RU Crredit Corp 109 F.3d 338, 344 (7th Cir. 1997):

“The policy at the very core of the class action mechanism is to overcome the problem that small recoveries do not provide the incentive for any individual to bring a solo action prosecuting his or her rights.”

אם נתמקד מעט יותר בדינים הספציפיים המושלים במאטריה, נכון יהיה להתחיל בתזכורת, כי בבואו לבחון בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית "נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון התובענה לגופה, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי להכרעה לטובת התובעים" (ע"אא 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן, פ"ד נג(1) 115, 118. צוטט בהסכמה: רע"א 2616/03 ישראכרט בע"מ נ' הוארד רייס, פ"ד נט(5) 701, 710).

החוק והפסיקה מונים שורה ארוכה של תנאים מוקדמים לאישור תובענה כייצוגית, ובהם:

א.      קיומה של עילת תביעה אישית. (ס' 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות).

ב.      כי התובע מייצג בדרך הולמת את חברי הקבוצה כולה. (ס' 8(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות).

ג.       כי ישנן שאלות משותפות מהותיות לקבוצה גדולה, וכי יש אפשרות סבירה ששאלות משותפות אלה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (ס' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

ועוד תנאים מתנאים שונים (נעמוד על הדברים בפירוט בהמשך), כאשר נטל הראיה להוכחות התקיימות התנאים הדרושים לשם אישור תובענה כייצוגית- מוטל על המבקש להיות תובע ייצוגי (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 329. ונטל זה אינו קל ערך:

-          נאמר, כי בפני מבקש האישור ניצב "רף גבוה", והוא "להראות כי טובים סיכוייה של התביעה להצליח" (כבוד השופטת חיות בת"א (מחוזי, ת"א) 21699/00 שוטוגיאן נ' עיריית ת"א, תק – מח 2003(1) 309.)

-          הודגש, שעל המבקש להראות- "כי קיים סיכוי סביר שבמהלך המשפט יוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שעילתו טובה" (רע"א 8268 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 292).

-          והוטעם, כי "על המבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית הנטל להוכיח כי יש לו לכאורה סיכוי סביר להצליח בתובענה... נטל זה המוטל עליו הינו נטל הוכחה מחמיר יותר מהרגיל" (בש"א (מחוזי, חיפה) 15033/04 בריותי נ' פרופורציה פי. אם. סי בע"מ, תק- מח 2005(2) 6162)

ראו גם: Miles v. Merrill Lynch & Co., 471 F.3d 23(2nd Cir., 2006ׁׁׁ

הלכות אלו המקובלות כאמור בעולם, אשר מקורן בארה"ב ואשר הדינים בהן שימשו השראה למחוקק הישראלי (הצעת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, הצ"ח 234, תשס"ו, 256) מלמדות על הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנקוט, טרם יעביר דרך הפרוזדור תביעות סרק ייצוגיות, שלא ראויות לעבור בסינון הדק שנקבע בדין, לכלי רב עוצמה זה.

למשל, היה זה השופט פוזנר (Posner), שקבע ב- Culver v. City of Milwaukee, 277 (F.3d 908 7th Cir., 2002), כי:

“The class action is an awkward device, requiring careful judicial supervision

ודברים דומים נאמרו גם בהלכת Smilow v. Southwestern Bell mobile Systems, 323 F.3d 32 (1st Cir. 2003)

“A district court must conduct a rigorous analysis of the prerequisites established by Ruke 23 before certifying a class”

לא רק ברמה הפדרלית הלכה זו השתרשה כהלכה המחייבת, גם ברמה המדינתית בארה"ב השתרשה הלכה זהה, למשל בית המשפט העליון של טקסס קיבל ערעור על בית המשפט לערעורים של טקסס וביטל אישור שניתן להכרה בתובענה כייצוגית, משום הנימוק-

“We hold that the trail court failed to perform the rigorous analysis that class certification requires and abused its discretion in certifying the class” (State Farm v. Lopez, 156 SW 3d 550(2004)

ובית המשפט שם הוסיף והדגיש, כי:

“The order refiects the ‘certify now and worry later’ approach that we firmly rejected in Bernal and ignores the ‘cautious approach to class certification’ that we have deemed ‘essential’ ”.

טעמה של הלכה משולשלת זו, המצווה לצלול אל עומק המקרה, לעשות זאת בזהירות יתרה, ותוך הטלת נטל מוגבר על המבקש- הוא גלוי וידוע.

המכשיר המכונה "תובענה ייצוגית" כולל בחובו, לצד יתרונותיו, גם סכנות לא מעטות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784, ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 322-324.

התובענה הייצוגית עלולה לפגוע בחברי הקבוצה המיוצגים 'בעל כורחם', עמדתם לא נשמעת, שיקול דעתם אינו בא לידי ביטוי, ואף על פי כן- תוצאות ההליך תהווה מעשה בית דין נגדם. בכך יש לא רק פגיעה בזכות הטיעון של קבוצה גדולה של אנשים, אלא גם בקנינם. אך אנו יודעים, כי : "זכין אדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו" (כתובות, יא, א).

מכשיר התובענה הייצוגית עלול להיות מנוצל לרעה על ידי תובעים המבקשים להגישה, בלא שיש טעם ממשי בבקשתם (מבחינתם). כפועל יוצא, במקום השגת התכלית של יעול ההליך המשפטי, התובענה הייצוגית הופכת את ההליך למסורבל ללא תכלית. במקרה הגרוע עוד יותר- המדובר במכשיר ליצירת לחץ לא לגיטימי על הנתבע, לשם עשיית רווחים ' אישיים' (להבדיל מרווחים לקבוצה).

 מכשיר התובענה הייצוגית, גם כאשר הוא מופעל בתום לב, ועל אחת כמה כאשר הוא מופעל בחוסר תום לב, עשוי לכלול בחובו פגיעה לא מוצדקת בנתבע, הנאלץ להתגונן כלפי תביעה שלא תמיד הוא יודע את היקפה, ובלא שיש מחויבות מצד התובעים 'המיוצגים' לשלם את הוצאותיו.

ועוד הדגש, כי "תביעות סרק ייצוגיות עלולות גם לפגוע במשק בכללותו על ידי השקעה מיותרת של משאבים גדולים ובזבוז, וכן בהגדלת פרמיות ביטוח המגולגלות על הציבור בכללותו לצורך התגוננות מפני סיכונים כאלו" (כבוד השופטת פרוקצ'ה בהמ' (מחוזי, י-ם) 3504/97 סוסינסקי נ' בזק, תקדין מחוזי 98(2) 2017.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת
עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

יום רביעי, 11 במרץ 2020

מיהו התורם הסודי של התנועה לאיכות השלטון ?

דווקא בתור תורם לשעבר, ומי שיכול להזדהות עם העקרונות הרשמיים של התנועה, הייתי מצפה מהתנועה לאיכות השלטון להרים את הכפפה ולחשוף בשקיפות את שמות התורמים לה.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום

אני זוכר שנכחתי בשנת 2011 בטקס בו זכה משה כחלון בתואר אביר התנועה לאיכות השלטון, תנועה שחרטה על דגלה ערכים שהיה קל להתחבר אליהם, אתר התנועה לאיכות השלטון מפרסם בין המטרות והיעדים של התנועה למשל, את היעדים הבאים:

לעצב תנועה בעלת תרבות ארגונית המושתתת על הערכים ועל נורמות ההתנהגות שהתנועה דוגלת בהם.
לקבוע אמות מידה להתנהגות ראויה, אשר תחייב הן את חברי התנועה, הן את צוות עובדי התנועה ומתנדביה והן את חברי מוסדות התנועה.
להיות ארגון בעל קוד התנהגות המהווה מודל לחיקוי לארגונים אחרים, לרבות לרשויות הממשל הארציות והמוניציפאליות.

באתר התנועה לאיכות השלטון, נקבע כי מקורות ההשראה לפעילות התנועה, יבואו מאלו:

מסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטיים ועל ערכי הציונות, כפי שהם באים לידי ביטוי במגילת העצמאות, בחוקיה של המדינה ובמוסדותיה.
עקרונות המוסר האוניברסלי וכללי הצדק הטבעי.
המוסר היהודי ומסורת העם היהודי לדורותיו.
תרבות השלטון במדינות דמוקרטיות מתוקנות.
נורמות התנהגות וערכי מנהיגות שהתגבשו בצה"ל: דוגמה אישית, עזרה הדדית, אחווה, אחריות המפקד ודבקות במשימה.

אופי הפעילות של התנועה לאיכות השלטון, נקבע באתר התנועה כך:

התנועה תבקר נורמות פסולות ותרתיע את האחראים להן. היא תביא לחשיפת מחדלים ותפעל בכל דרך, במסגרת החוק, להפצת נורמות התנהגות ראויות.
התנועה תפעל על מנת לעודד, לציין לשבח את פעולותיהם של אנשי ציבור וגופים הראויים לכך.
התנועה תפעל לחנך ולנטוע את מטרותיה ואת ערכיה במסגרות חינוך שונות, פורמליות ולא פורמליות, בקרב יהודים, ערבים, בני מיעוטים, חילוניים ודתיים. מרחב הפעילות מרחב פעילותה של התנועה יהיה ביקורת לגבי כל רשות או זרוע שלטונית, בין מרכזית ובין מקומית, וכן לגבי כל גוף ציבורי, לרבות צה"ל ומשטרת ישראל. ערכי יסוד ערכי היסוד אותם דורשת התנועה מעצמה ומחבריה הם יושר, הגינות וניקיון כפיים, אחריות, אמינות, דוגמה אישית, מקצועיות, דיסקרטיות ונאמנות.

נורמות התנהגות אותן מצהירה התנועה שבכוונתה לקדם הנן אלו:

חברי התנועה נדרשים לבטא בכל פעילויותיהם, ובפרט בפעולותיהם במסגרת התנועה, הגינות מקצועית ויושר אישי, וכן כל נורמת התנהגות הנגזרת מערכי היסוד של התנועה. חברי התנועה, ובעיקר חברי הנהלת התנועה, ישמרו בפעולותיהם על דמות התנועה ועל אמינותה בעיני הציבור.
התנועה וחבריה יקפידו על טוהר האמצעים הביקורתיים. התנועה תפעל מתוך שיקול דעת ובתום לב על מנת שלא לגרום נזק ישיר או עקיף שלא לצורך תוך כדי פעולות הביקורת. בשום מקרה לא תפעל התנועה בדרכים בלתי חוקיות.
התנועה וחבריה יהיו זהירים בכבודם של האנשים ושל הגופים המבוקרים על ידם.
התנועה וחבריה יקפידו להגן ולשמור על חיסיון מקורותיהם, בכפוף לחוק.
התנועה וחבריה יקפידו על תרבות דיבור הולמת ויימנעו מכל אלימות מילולית.
חברי הנהלת התנועה וחברי התנועה לא יבטאו בפומבי את דעותיהם הפוליטיות ולא ינהגו בשום פנייה פוליטית במסגרת פעילותם בתנועה. בעלי תפקידים בוועד המנהל, בהנהלה ובצוות התנועה לא יהיו פעילים במפלגה פוליטית.
חברי התנועה יקפידו שהאינטרס הפרטי שלהם או של בני ביתם לא יעמוד בסתירה לפעילותם בתנועה.
חבר תנועה שתיק בעניינו נמצא בטיפול מחלקת פניות הציבור, לא ימונה למוסדות התנועה כל עוד לא הסתיים הטיפול בעניינו.
החובה להקפיד על טוהר המידות, ללא משוא פנים, היא לבה של פעילות התנועה ומטרותיה, ולאורה יוכרעו קונפליקטים אפשריים בין הערכים והנורמות השונים המתווים את דרכה ואת פעילותה של התנועה.

בהתייחס גיוס כספים בתנועה לאיכות השלטון, נקבע כך:

לא יתקבל כסף מגוף מפלגתי או מגוף המזוהה כפוליטי, לא במישרין ולא בעקיפין.
לא יתקבל כסף, לא במישרין ולא בעקיפין, מאדם או מגוף המבקשים לכבול את שיקול דעתה של התנועה.
לא יתקבל כסף שקבלתו הותנתה בתנאים אשר אינם הולמים את מטרות התנועה או קביעותיה האתיות, ובפרט לא תקבל כסף לשם פעילות שיש בה משום משוא פנים
נאה דורש נאה מקיים היא אמרת חז"ל  הדנה בהתאמה בין הצהרותיו של אדם, לבין מעשיו, ומובנה הפשוט הוא "לא רק שהוא דורש (מלשון דרשה) יפה/כראוי "נאה דורש" אלא הוא גם מקיים את אותם רעיונות יפים/ראויים שהוא דורש "נאה מקיים"
די הפתיע אותי שהתנועה לאיכות השלטון לא מקפידה על שקיפות לפי תחקיר של אלי ציפורי, לאחר שבתחקיר עצמאי של ציפורי שפורסם ב 5.3.20 נקבע שההון הגדול שעומד מאחורי אליעד שרגא והתנועה לאיכות השלטון שפועלת לסילוק נתניהו מהשלטון כולל:  תומך "אלמוני" שתורם לתנועה 2 מיליון שקל מדי שנה בשלוש השנים האחרונות – יותר משליש מהיקף הפעילות של התנועה; אליעד שרגא והתנועה מסרבים לחשוף את שמו
ניהול תהליכים משפטיים עולה ממון רב, במיוחד אם מדובר בעותרים סידרתיים כמו התנועה למען איכות השלטון. לכן, השאלה המתבקשת היא מי עומד מאחורי המימון של התנועה והאם מדובר בציבור תומך באמצעות דמי חבר בלבד, כפי שמצטייר מתדמיתה של התנועה לאיכות השלטון.
להלן חלק מממצאי התחקיר של ציפורי:
  • בין 2007 ל-2018 גייסה ה תנועה למען איכות השלטון סכום עתק בהיקף של כ-44.8 מיליון שקל שרק כ-15 מיליון שקל, כשליש מתוכם בלבד, היו מדמי חבר של הציבור. כל השאר מתרומות של "חברים" או "אוהדים" כפי שהם מוגדרים בדוחות הכספיים של העמותה.
  • בשלוש האחרונות (2016-2018) תמך בתנועה תורם אלמוני בהיקף של כ-6.5 מיליון שקל(!), ממוצע של יותר מ-2 מיליון שקל בשנה אך התנועה מסרבת לחשוף את שמו. ברור שמדובר בבעל הון ואמצעים אדירים ולאור פעילותה של התנועה נגד נתניהו מתבקש היה לחשוף אותו, ולו למען הנראות הציבורית, אך התנועה כאמור מסרבת לעשות כן.
  • עד שנת 2010 חשפה התנועה את שמות התורמים בדוחותיה ומהם עולה כי באותן שנים (2007-2010) העביר המיליארד מוריס קאהן סכום עתק של כ-4.3 מיליון שקל לעמותה באמצעות קרן קאהן ואילו קוקה-קולה ישראל, בשליטת משפחת ורטהיים (השותפה גם בקשת – ערוץ 12), העבירה למעלה מ-600 אלף שקל. כמו כן תרמו קרן מאירוף, קרן ברכה ועוד, קרנות של אנשים מאוד אמידים, כך שהדימוי העממי כביכול של התנועה רחוק מאוד מן המציאות.
אז קדימה, פרסמו שם בתנועה לאיכות השלטון את רשימת התורמים שלכם.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.

יום חמישי, 5 במרץ 2020

עו"ד נועם קוריס כותב ב - ישראל היום

עו"ד נועם קוריס כותב ב - ישראל היום

עו"ד נועם קוריס – סוגיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7


עו"ד נועם קוריס – התרסקות הביטקוין והתפוצצות הבועה
עו"ד נועם קוריס – על זכויות הגולשים
עו"ד נועם קוריס – על מיליון דרכים למיליון הראשון
עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר
עו"ד נועם קוריס – בועת הביטקוין ומטבעות וירטואלים
עו"ד נועם קוריס – על כסף קל נגד ספאם או זהירות פרסומת
עו"ד נועם קוריס – על איגוד האינטרנט, לשון הרע ומוסד הבוררות IL-DRP
עו"ד נועם קוריס – על הסרת שמי מגוגל והתיישנות פשעים באינטרנט
עו"ד נועם קוריס – כך אפשר לעצור את הספאם
עו"ד נועם קוריס – תקנון בחינם לאתר אינטרנט
עו"ד נועם קוריס – על קשר פסול בין עיתון, בנק ובית מלון
עו"ד נועם קוריס – מפעילים אתר אינטרנט ? כדאי לכם לקרוא

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com





עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שבת, 15 בפברואר 2020

בג"צ אסר לגרש יוצא דרפור שצבר שלוש הרשעות פליליות

בג"צ אסר לגרש יוצא דרפור שצבר שלוש הרשעות פליליות

המבקש, אזרח סודן יוצא חבל דרפור, הגיש בקשה למקלט מדיני בשנת 2014 וזו טרם הוכרעה על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות). בשנת 2007, החליט שר הפנים להעניק מעמד ארעי לכ-600 נתיני סודן שהוכרו על ידי נציבות האו"ם לפליטים כיוצאי חבל דרפור (להלן: החלטת השר). כפי המתואר בבקשה, המבקש קיבל רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מכוח אותה החלטה רק ביום 10.11.2015, שהוארך מעת לעת. ביום 23.7.2018 נגזר על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בעקבות הרשעתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות (לשלמות התמונה יוער כי המבקש הורשע בפלילים פעמיים לפני שקיבל לראשונה רישיון א/5, כמפורט בתשובת הרשות, סעיפים 10 ו-12). ביום 3.12.2018 הוארך רישיונו של המבקש מסוג א/5 לחצי שנה וביום 12.5.2019 הגיש האחרון בקשה להארכת הרישיון. בימים 22.2.2019 ו-13.6.2019 המבקש נעצר (בחשד לביצוע עבירות כלפי בת זוגו לשעבר), ובשני המקרים שוחרר המבקש בסמוך לאחר המעצר בתנאים מגבילים ובכפוף להפקדת ערבויות (להלן: תיקי המב"ד). ביום 29.7.2019, נערך למבקש ראיון שבו נמסר לו כי הרשות שוקלת לבטל את רישיונו הארעי, והמבקש טען כי הוא נשא HIV, והרישיון נדרש לו לקבלת טיפולים רפואיים. באותו יום החליטה המשיבה לבטל את רישיונו של המבקש (והוא נלקח ממנו לאלתר), ולתת לו רישיון ב/1 לשנה. ערר פנימי שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס - כותב בישראל היום
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20
על החלטה זו ערר המבקש לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין). לצד הערר, הגיש המבקש בקשה למתן לצו ביניים שלפיו יינתן לו רישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערר. בבקשה נטען כי המבקש נשא HIV ועל כן הוא זקוק לטיפול הרפואי שניתן לו מכוח ביטוח הבריאות הממלכתי, אשר הוא אינו זכאי לו עם ביטול רישיון א/5. ביום 2.10.2019 דחה בית הדין את הבקשה לצו ביניים. בית הדין ציין כי הגם שעסקינן בבקשה הנוגעת לזכויות יסוד, הסעד המבוקש לא ניתן כדבר שבשגרה. אשר למאזן הנוחות צוין כי טענותיו של המבקש נוגעות לאיכות הטיפול הרפואי להבדיל מעצם נתינתו (שכן טיפול רפואי מוענק בישראל אף לחסרי מעמד, הגם שמדובר בטיפול שניתן במצב חמור יותר, וברמה פחותה מזו שהמבקש קיבל עד כה). בית הדין עמד על חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש, מאת ד"ר יצחק לוי, מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא מיום 31.7.2019 (להלן: חוות הדעת וד"ר לוי) וציין כי עולה ממנה כי חלק מנשאי HIV חסרי מעמד בישראל נמצאים בתכנית משרד הבריאות, שבמסגרתה מתבצע מעקב רפואי חלקי וניתנות תרופות מסוימות. לפיכך נקבע כי גם אם לא מדובר בטיפול ברמה לה זכאי מי שמחזיק ברישיון א/5, וגם אם מצבו של אדם אשר היה מטופל ברמה הגבוהה יותר צפוי להתדרדר, לא מדובר בענייננו במצב בו הטיפול בו יופסק לחלוטין. בהמשך לכך צוין כי ביטוח בריאות ממלכתי הוא בגדר פריווילגיה שלא ניתנת לבעלי מעמד מסוג ב/1 (כפי שניתן למבקש) אולם ביטול הרישיון מסוג א/5 אין משמעו שלילת הזכות לטיפול רפואי אלא רק שינוי עול המימון של הטיפול. בבחינת למעלה מן הצורך צוין, כי יש בהרשעותיו של המבקש והתיקים הפתוחים בעניינו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת הרשות, וכי מדובר בשיקול צדק כללי לדחיית הבקשה. מטעמים אלה נדחתה הבקשה למתן צו ביניים, מבלי שבית הדין נדרש לסיכויי הערר.

לשלמות התמונה יוער כי ביום 5.12.2019 עדכנה באת כוח המבקש – במסגרת תגובה לבקשת המשיבה להקפיא את הדיון בערר – כי שני תיקי המב"ד נסגרו (אחד מחמת היעדר ראיות ושני בשל כך שמדובר "באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו אי התאמתו להליך פלילי"; נספח 7 לבקשה).
המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו, וביום 12.12.2019 בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רון) דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי בהחלטת בית הדין לעררים ניתן משקל ניכר לעברו הפלילי של המבקש, וכי שני תיקי מב"ד שהיו תלויים ועומדים לחובת המבקש – נמחקו. בהחלטתו, נדרש בית המשפט לטענות שהועלו על ידי הרשות שלפיהן המבקש לא הגיש את הבקשה להארכת רישיונו במועד הקבוע לכך וקבע כי אם בסוגיה זו היה מתמצה הדיון, ייתכן שהיה מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים, גם אם בגדרה התבקש "צו עשה". בתוך כך צוין כי המבקש כבר החזיק ברישיון א/5; כי קיימת נזקקות רפואית מצדו; וכי יש היגיון בטענה כי יש לאפשר לו רצף טיפולי. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור בשל סיכויי הערר הנמוכים. נקבע כי נוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל גם הרשעה בעבירות אלימות, שבגינן גם נשא בעונש מאסר בין כתלי בית הסוהר, ספק אם תתקבלנה טענותיו נגד ביטול הרישיון. אשר למאזן הנוחות צוין כי יש להתחשב בכך שמתן הסעד המבוקש יוביל להוצאה ציבורית, וכי תיתכנה השלכות רוחב למתן הסעד במקרה זה על מקרים דומים. כמו כן, צוין כי גם אם הבקשה למתן צו ביניים תידחה, יזכה המבקש לטיפול רפואי רלוונטי, אף אם ייתכן שלא מדובר בטיפול המיטבי (ובעניין זה צוין כי לא הוצגה תמונה מלאה). משכך נקבע כי נזקו של המבקש קיצוני פחות מכפי המשתמע מטענותיו ומכל מקום נוכח השיקולים שעניינם עברו הפלילי המכביד של המבקש וסיכוייו הקלושים לזכות ברישיון א/5 בסופו של יום – אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.
מכאן הבקשה שהוגשה לאחרונה לבג"צ, שבגדרה נטען כי ביטול רישיון א/5 של המבקש יביא להתדרדרות במצבו הרפואי, ובכך יש להטות את מאזן הנוחות לטובתו. המבקש מציין כי לפי הזכויות המוקנות לו ברישיון ב/1 שבו הוא מחזיק כיום, יינתן לו טיפול רפואי רק אם מצבו יתדרדר, וגם אז מדובר בטיפול באיכות נמוכה (שלא מעניקים אותו מזה כעשור במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי), שיגרום לו לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך. המבקש טוען כי להחלטה בעניינו אין השלכות רוחב מכיוון שהיא ממילא רלוונטית רק עבור מי שקיבל רישיון א/5 מכוח החלטת השר והוא גם נשא HIV. כמו כן, המבקש טוען כי העלויות של מתן טיפול מונע, לו הוא זכאי מכוח רישיון מסוג א/5 בלבד, פחותות מהעלויות שתיגרמנה לקופה הציבורית כתוצאה מהטיפול בו לאחר שמצבו יתדרדר. עוד נטען כי לא יהיה באפשרותו לקבל את הטיפול האמור במסגרת פרטית נוכח עלותו, המסתכמת בכ-4,600 ש"ח בחודש. המבקש מוסיף וטוען כי הדיון בערר בעניינו הוקפא עד לאחר מתן החלטה בהליך אחר, כך שתקופת הביניים עד למתן החלטה סופית בעניינו עשויה להתארך, ובכך יש לחזק את הצורך בקבלת צו הביניים המבוקש עד להכרעה בערר (בטענה זו מתייחס המבקש להליך בעמ"נ (מינהליים י-ם) 3597-11-19 משרד הפנים נ' פלוני; יוער כי מאז כבר ניתן פסק באותו הליך, ועל כך הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, בר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים (להלן: בר"ם 156/20)).
אשר לסיכויי הערר, המבקש סבור כי מדובר בסיכויים גבוהים נוכח הפגמים שנפלו בהליך שקדם לקבלת ההחלטה בעניינו ובשל כך שרישיונו הוארך בעבר חרף ההרשעות בפלילים ששימשו כנימוק לדחיית בקשתו להארכת הרישיון כעת (ונוכח סגירת תיקי המב"ד בעניינו). לבסוף, המבקש סבור כי כשמדובר בבקשה לסעד זמני, יש חשיבות לשימור המצב הקיים, כאשר בעניינו מדובר במתן רישיון מסוג א/5, שבו החזיק משנת 2015 מכוח החלטת השר, ונשלל ממנו ללא התראה או מתן זמן להתארגנות.
התבקשה תשובת המשיבה, שבגדרה נטען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המקובלות בפסיקה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטות בית הדין לעררים, בפרט עת עסקינן בבקשות שעניינן החלטות ביניים. כמו כן, המשיבה מציינת שמדובר בבקשה למתן "צו עשה", וכן כי הסעד המבוקש בצו הביניים זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופו של עניין. לעמדתה, האיזון שנעשה בהחלטת בית הדין אינו מגלה עילה להתערבות, בין היתר נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים להעניק מעמד בישראל ובענייננו – בשל עברו הפלילי של המבקש, שהוא שיקול משמעותי במסגרת בחינת הארכת רישיון א/5. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המעמד שהוענק למבקש מאפשר לו להתפרנס למחייתו וכי הוא יוכל לקבל טיפול רפואי במסגרת התכנית הלאומית לטיפול במהגרים נשאי HIV ללא ביטוח בריאות (להלן: התכנית הלאומית). בתגובה לטענות המבקש בעניין סוג הטיפול וטיבו נטען כי אלו לא נתמכו במידע מדויק הרלוונטי למבקש, לרבות תוצאות הבדיקות הייחודיות לבדיקת עמידויות, דיווח על תופעות לוואי כתוצאה מנטילת תרופות אחרות ועוד. חוות הדעת שצירף המבקש, כך המשיבה, כוללת הערכה בלבד כי תיתכן התדרדרות במצב הרפואי של המבקש. עוד צוין כי לפי מנהל המחלקה לשחפת ולאיידס במשרד הבריאות, התרופות שניתנות במסגרת התכנית הלאומית הן תרופות המאושרות והמומלצות על ידי ארגון הבריאות העולמי, אשר נמצאות בשימוש בכל רחבי העולם, קרי: כי מדובר במענה רפואי מקובל הניתן דרך כלל לצורך טיפול בסוג המחלה הרלוונטי. בצד האמור הובהר כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית לא כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל.
לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, החלט בג"צ לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כידוע, שני שיקולים עומדים ביסוד ההחלטה בדבר הענקת סעד זמני – האחד, מאזן הנוחות, והשני – סיכויי ההליך שנקט המבקש, להתקבל. על פי רוב, היסוד המרכזי והעיקרי שיש לתת עליו את הדעת הוא שיקול מאזן הנוחות, שבמסגרתו יש לבחון אם דחיית הבקשה תגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, ככל שיקבל את הסעד הסופי בהליך שנקט (בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (‏12.8.2015); בר"ם 7582/12 פריידי נ' משרד הפנים, פסקאות 7-6 (‏13.12.2012)). בית המשפט סבר כי מאזן הנוחות במקרה דנן, שהוא אבן הבוחן המרכזית כאמור, נוטה לטובת המערער וכי סיכויי הערר אינם מובהקים באופן המצדיק מתן בכורה לשיקול אחרון זה. כעולה מהפירוט מעלה, המערער החזיק ברישיון א/5 מסוף שנת 2015 וכשזה ניתן לו לראשונה כבר עמדו לחובתו שתי הרשעות בפלילים. המערער אובחן כנשא HIV בשנת 2016 ומאז הוא זכה לטיפול רפואי מכוח הרישיון האמור. טענתו העיקרית של המערער בבג"צ היא כי ביטול רישיון א/5 יגרום לו לנזק בריאותי בלתי הפיך כפועל יוצא מביטול זכאותו לביטוח בריאות ממלכתי.
בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער לתמיכה בטענותיו נסקרות באופן כללי ההשפעות האפשריות להפסקת הטיפול המוענק מכוח הביטוח הממלכתי, כדלקמן: ראשית ייתכן שהטיפול יופסק לחלוטין מכיוון שעקב "מצבו הטוב" של הנשא, הוא לא יוכל להיכנס לתכנית הלאומית (שבשלב זה כוללת רק חולים שמצבם "גרוע"), ומצבו הרפואי יתדרדר. שנית ייתכן שהנשא יחזור לקבל טיפול פחות טוב ומעקב רפואי פחות טוב. לפי ד"ר לוי, בשני המצבים המתוארים עלול הנגיף לפתח עמידות כך שגם אם הנשא יחזור לקבל טיפול טוב – הטיפול עשוי להיות פחות יעיל. בנוסף צוין כי אם במסגרת הטיפול בביטוח הממלכתי קיבל המטופל את כל התרופות למחלות נלוות הרי שטיפולים אלה יופסקו עם הפסקת הביטוח ומצבו הרפואי של המטופל עשוי להתדרדר (אף המשיבה בתשובתה הבהירה כי הטיפול שניתן במסגרת התכנית הלאומית אינו כולל טיפול נלווה, ככל שמתפתחות מחלות נוספות אצל המטופל). ד"ר לוי חותם את חוות דעתו במסקנה "חד משמעית" שלפיה אם "מטופל עובר מטיפול טוב (בזכות היותו בביטוח רפואי מקובל) לטיפול פחות טוב (בעקבות הפסקת הביטוח) מצבו הרפואי עשוי להידרדר ולהיות גרוע יותר" וכי הפסקת הטיפול במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי יכולה להביא לתוחלת חיים גרועה יותר לנשאי HIV. המשיבה לא חלקה על מסקנות אלו, אלא טענה כי מדובר בהערכה כללית בלבד שאינה מספיקה כדי להקים זכות לטיפול רפואי מסוג מסוים.
בהינתן האמור בחוות הדעת, שניתנה מפי מנהל יחידת האיידס במרכז הרפואי שיבא, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערער כך שהרישיון א/5 שהחזיק משך כ-4 שנים לפני ביטולו – יושב לו. כמתואר בחוות הדעת, ההשלכות האפשריות להפסקת הטיפול הרפואי מכוח הביטוח הממלכתי שהמערער נהנה ממנו עד כה – גם אם אין מדובר בתוצאות ודאיות – הן קשות, וחלקן דומה – בלתי הפיכות. גם בית המשפט לעניינים מינהליים עמד על ההיגיון בשמירה על רצף טיפולי למי שכבר החל לקבל טיפול רפואי מסוג מסוים, וציין כי אילו הדיון היה מתמצה במישור זה – היה נוטה להתערב בהחלטת בית הדין לעררים.
עוד יש להעיר, כי כעולה מבקשה נוספת שהוגשה על ידי באת כוח המערער מיום 30.1.2020, הדיון בערר הוקפא וזאת עד להכרעה בבר"ם 156/20. לפיכך, במצב הדברים הנוכחי הדיון בערר מעוכב לתקופה לא ידועה, וגם לכך יש לתת משקל (ראו והשוו עמ"נ (מינהליים י-ם) 2429-10-19 יוסרי נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (11.12.2019)). להשקפתי שיקולי מאזן הנוחות מטים אפוא את הכף לטובת המערער, כך שיתאפשר לו להחזיק ברישיון שבו החזיק מזה כמעט 4 שנים עד להכרעה בערר. מצב הדברים שבו אדם מחזיק ברישיון א/5 כמעט 4 שנים וזה מבוטל ונלקח ממנו כבר במועד ההחלטה הוא בגדר חריג המאפשר מתן סעד זמני גם אם מדובר ב"צו עשה". ממילא, ככל שהערר יידחה ניתן יהיה שלא לחדש את הרישיון, והמשיבה לא הצביעה על נזק אחר שייגרם לה כתוצאה ממתן הסעד הזמני עד להכרעה בערר במידה המטה את מאזן הנוחות לחובתו של המערער.
בית המשפט לא התעלם ממעורבותו הקודמת של המערער בפלילים. שיקול זה צוין בבחינת למעלה מן הצורך בהחלטת בית הדין לעררים, ואף ציין כי סבר שאין לתת לו משקל מכריע. כעולה מן הפירוט בתשובת המשיבה, לחובת המערער עומדות שלוש הרשעות קודמות: שתיים מהן לפני שקיבל רישיון א/5, והשלישית מיום 23.7.2018 אשר גם לאחריה הוחלט להאריך את הרישיון שבו החזיק המערער. בנוסף, התיקים שנפתחו לאחר החלטת הארכת הרישיון האחרונה בעניינו של המערער, נסגרו ולא נפתח בעניינם הליך פלילי (כפי שציינה באת כוחו בהודעה שהגישה לבית הדין לעררים מיום 5.12.2019). בנסיבות אלו, בית המשפט לא סבר כי המעורבות הקודמת של המערער בפלילים – הייתה צריכה להביא לדחיית הבקשה לסעד זמני, ומשמעותה, כמו גם יתר הטענות שהעלה לגבי הליך קבלת ההחלטה בעניינו, תיבחנה במסגרת הערר עצמו מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים.
אשר על כן, בית המשפט העליון פסק, כי המשיבה תאריך את תוקפו של רישיון א/5 שניתן למערער בחצי שנה ותשוב להאריכו בחצי שנה כל פעם עד להכרעה בערר, אלא אם תהיה מניעה חדשה כלשהי להארכת הרישיון. אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.


יום רביעי, 15 בינואר 2020

העליון הקל בתנאי מעצר הבית של לורי שם טוב

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אברהם הימן) במ"ת 14280-04-17 מיום 3.12.2019, במסגרתה נדחתה בקשת העוררת להסרת מגבלות מעצר הבית בו היא מצויה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7 על תביעה ייצוגית

עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20
ביום 6.4.2017 הוגש כתב אישום נגד העוררת (להלן: "העוררת"), ונגד שני נאשמים נוספים, שאינם צד לערר זה, מר מרדכי (מוטי) לייבל ומר צבי זר (להלן: "הנאשמים האחרים"). כתב האישום, אשר תוקן מספר פעמים, כולל למעלה מ-100 אישומים נגד העוררת והנאשמים האחרים, שעניינם בעיקר בעבירות שכוונו נגד גורמי רווחה וגורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט. על פי פרטי כתב האישום, שלושת הנאשמים הפעילו מערך אתרי אינטרנט ודפים ברשת החברתית "פייסבוק", באמצעותם ביצעו, בין היתר, עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, לשון הרע, הפרת איסורי פרסום (לרבות פרסומים מזיקים ביחס לקטינים ופרסום פרטי נפגעי עבירות מין) והעלבת עובדי ציבור (ת"פ (מחוזי ת"א) 14615-04-17).


העוררת נעצרה ביום 27.2.2017 ושהתה מעל לשנתיים וחודשיים במעצר מאחורי סורג ובריח. ביום 2.5.2019 שוחררה למעצר בית בתנאים מגבילים (ראו החלטת העליון בבש"פ 2847/19). בין התנאים המגבילים שנקבעו נכללו אלה: על העוררת לשהות במעצר בית מלא, במשך כל שעות היום והלילה; הותרו לה חלונות התאווררות עד ל-4 שעות ביום בליווי מפקח; נאסרה על העוררת גישה לרשת האינטרנט במקום מעצר הבית, וכן נאסר עליה כל שימוש ברשת האינטרנט למעט חיפוש במאגרים משפטיים מקוונים באישור מראש של המשיבה או של בית המשפט או באמצעות עורך דינה או מפקח שיאושר על ידי בית המשפט לעניין זה. כן הובהר כי לעוררת מותר להוריד מידע במסגרת החיפושים הללו, אך אסור לה להעלות מידע לרשת האינטרנט. כן הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ.

מאז שוחררה העוררת למעצר בית, הגישה 4 בקשות להקלה בתנאי השחרור. הבקשה הראשונה, שעניינה לאפשר לעוררת לצאת מביתה ללא פיקוח בשעות היום (החל מהשעה 6:00 ועד השעה 22:00), הוגשה ביום 12.5.2019. הבקשה השנייה, שעניינה הסרת כלל המגבלות שהוטלו על העוררת, הוגשה ביום 23.7.2019. שתי הבקשות נדחו בהחלטת בית המשפט קמא ביום 29.8.2019 וערר שהוגש על ההחלטה נדחה אף הוא בהחלטת כב' השופט ג'ורג' קרא (בש"פ 5633/19. החלטה מיום 23.10.2019). למחרת היום, הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר לפני כב' השופט ג'ורג' קרא, ומשזו נדחתה עוד באותו יום, הגישה העוררת בקשה שלישית להסרת מגבלות מעצר הבית, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 3.11.2019. על ההחלטה הוגש ערר לבית המשפט העליון, והוא נדחה בהחלטת כב' השופטת יעל וילנר (בש"פ 7288/19. החלטה מיום 11.11.2019). בקשה רביעית להסרת מגבלות מעצר הבית הוגשה באותו היום בו נדחה הערר, ביום 11.11.2019, ונדחתה ביום 3.12.2019. בית המשפט קמא נימק את החלטתו זו בכך ש"ככל שאין לפני תבחין באשר להפחתת מסוכנותה של [העוררת], ולדעתי הדרך הנכונה לבחון זאת היא באמצעות שירות המבחן, אזי יש לדחות את הבקשה".
 בערר שהוגש לעליון, העלתה העוררת שלושה טעמים עיקריים המצדיקים, לשיטתה, את הסרת מגבלות מעצר הבית: הראשון, חלוף הזמן מאז שוחררה למעצר בית; השני, העובדה כי מאז שוחררה למעצר בית לא היו הפרות מצדה של תנאי השחרור; השלישי, העוררת מלינה על ההפליה שנוצרה בינה לבין שני הנאשמים האחרים בתיק, אשר שוחררו ממעצר בית זה מכבר, ואשר התנאים המגבילים ביחס אליהם בוטלו.

המשיבה טענה כי בפרק הזמן שחלף, בשים לב למספר הבקשות שהגישה העוררת וסמיכות הזמנים ביניהן, אין די כדי ליצור שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הגבלות מעצר הבית. עוד עמדה המשיבה על כך ששחרור העוררת ממעצר בית ללא כל מגבלה מעורר מסוכנות כי העוררת תחזור לבצע עבירות מהסוג שהיא ביצעה בעבר. לבסוף, טענה המשיבה כי להבדיל משני הנאשמים האחרים, העוררת אינה משתפת פעולה עם שירות המבחן.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.12.2019 ביקש העליון מהמשיבה להגיש פירוט של החלטות המעצר בעניין שני הנאשמים האחרים. פירוט כאמור, הוגש ביום 30.12.2019 וממנו עולה כדלקמן: הנאשם מרדכי (מוטי) לייבל, היה במעצר מלא במשך כ-10 חודשים ושוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים בחודש דצמבר 2017. מעת שחרורו למעצר בית, במשך שנה ו-4 חודשים צומצמו התנאים המגבילים שהוטלו עליו עד להסרתם כליל בחודש אפריל 2019, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן; הנאשם צבי זר, שהיה במעצר מלא כ-8 חודשים, שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים בחודש נובמבר 2017. עם הזמן הוסרו חלק מהמגבלות שהוטלו עליו, וביום 15.7.2019, על פי הסכמה אליה הגיעו הצדדים, הוסרו כלל המגבלות, למעט שימוש באינטרנט ובאמצעים אלקטרונים, ככל שהשימוש נוגע לנושאים ולאתרים הקשורים לתיק המתנהל.
לאחר שבית המשפט העליון עיין בערר ושמע את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניו, הגיע לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בעיקרו.

המסגרת הדיונית של הערר היא עיון חוזר בתנאים שנקבעו לשחרור לחלופת מעצר. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כי עיון חוזר ייעשה בהתקיים אחד מאלה: התגלו עובדות חדשות; השתנו הנסיבות; עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בענייננו, בית המשפט התרשם כי יש להקל עם תנאי מעצר הבית בשל הצטברותם של מספר שיקולים, כמפורט להלן.

תחילה, שחרור של נאשם לחלופת מעצר בנוי על אמון (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 169 (1995)), ואמון נבנה בהדרגה. כך, על דרך הכלל, המסלול של הנאשם ליציאה ממעצר עד לשחרור לביתו נעשית בשלבים, אשר בכל אחת מאבני הדרך נבחנת התנהלותו של הנאשם. ודוק, ככל שהנאשם יעמוד באיסורים ובהגבלות שהוטלו עליו והחשש לפעילות עבריינית חוזרת על ידו יפחת, כך יש להקל עמו על מנת לאפשר התנהלות תקינה של אורח חייו במהלך ניהול ההליך הפלילי וטרם הכרעה בעניינו. במקרה שלפניי מצויה העוררת במעצר בית בתנאים מגבילים מזה כ-8 חודשים. במסגרת תקופה זו נבחנה התנהלותה של העוררת, והיא הוכיחה את עצמה בכך שלא היו הפרות מצדה. אומנם שני הנאשמים האחרים שהו במעצר בית בתנאים מגבילים במשך למעלה משנה, אך העוררת שהתה במעצר מלא למעלה משנתיים וחודשיים בעוד הנאשמים האחרים שהו במעצר מאחורי סורג ובריח בין 10-8 חודשים.

בנוסף, טוענת המשיבה בעניין המסוכנות הנשקפת מצדה של העוררת כנימוק להותרת התנאים המגבילים על כנם. ואולם, מבלי להקל ראש בחומרת האישומים המיוחסים לעוררת, העבירות בהן היא מואשמת התבצעו רובן ככולן באמצעות העלאת תכנים לרשת האינטרנט. דהיינו, האיום הנשקף מן העוררת איננו מפעילותה בעולם הפיזי, אלא מפעילותה האקטיבית בעולם הווירטואלי. לפיכך, מצאתי כי האיזון הראוי בין זכותו לחירות של נאשם שטרם הורשע בדין לבין הצורך בשמירה על ביטחון הציבור לעת הזו הוא הסרת המגבלות הפיזיות שהוטלו על העותרת בהחלטתי מיום 2.5.2019, וכן המגבלות על גלישה פסיבית ברשת האינטרנט, והותרת המגבלה לעניין פרסום תכנים באמצעות רשת האינטרנט. די בכך להערכתי כדי לאיין בשלב זה את חשש המשיבה בדבר פוטנציאל המסוכנות של העוררת.

בסיום הדברים ציין בית המשפט כי במסגרת ההחלטות הקודמות בעניין בקשותיה של העוררת, לרבות החלטת בית המשפט קמא עליה נסוב הערר, הופנתה האחרונה שוב ושוב לשירות המבחן על מנת שיערוך תסקיר בעניינה. העוררת סירבה לשתף פעולה עם שירות המבחן, ובכך היא נבדלת משני הנאשמים האחרים, שתסקירים בעניינם הוגשו, ובהתאם להמלצת שירות המבחן הוסרו מגבלות ביחס אליהם. ואולם, במקרה של העוררת נקל להתרשם כי קיים חוסר אמון הדדי חריג בין העוררת לבין שירות המבחן באופן שספק אם יהיה בהפניית העוררת כאמור כדי לסייע. זאת, גם בשים לב לכך שתסקיר שירות המבחן הוא אך כלי עזר בידי בית המשפט, ואין בית המשפט מחויב להסתייע בהמלצת שירות המבחן (בש"פ 3023/19 מדינת ישראל נ' לב, פסקה 8 (8.5.2019)). מכל מקום, לא התרשמתי כי היעדרו של תסקיר, בפרט בנסיבות המיוחדות של העוררת, יכול להצדיק הותרתה במעצר בית לתקופה נוספת.

סוף דבר: דין הערר להתקבל בעיקרו. תנאי שחרור העוררת לחלופת מעצר שנקבעו בפסקה 19 בהחלטה מיום 2.5.2019 יבוטלו, ותחתם יבואו תנאי השחרור המפורטים להלן:
א.  העוררת לא תפרסם מידע מסוג כלשהו באמצעות רשת האינטרנט.
ב.  מבלי לגרוע מכלליות האמור בס"ק א', העוררת תמנע ממשלוח הודעות באמצעות רשת האינטרנט ומפרסום כל סוג של מידע, ובכלל זה הודעות, תמונות וסרטים, ברשת האינטרנט.
ג.  מובהר כי האמור לעיל מתייחס הן לפרסום מידע במישרין על ידי העוררת, והן לפרסום מידע באמצעות אחר.
ד.  צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגד העוררת יוותר על כנו.
ה.   הביטחונות ששימשו להבטחת תנאי השחרור עד כה ישמשו מעתה ואילך להבטחת עמידתה של העוררת בתנאי השחרור הנ"ל.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.